שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

ניסוי בבועה: דן משקיעה כ-27 מיליון ש"ח בתחבורה משתפת

משרד התחבורה מתאמץ "ללכת עם ולהרגיש בלי": מאפשר הפעלת תחבורה משתפת אבל רק במסגרת ניסוי, עם מפעילת תחבורה ציבורית ותיקה, ולא בשבת

 

האם אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? האם אפשר לשחק אותה מתקדם אבל באותה נשימה גם לעצור את הקידמה? מה יהיה עם תחבורה ציבורית בשבתות וחגי ישראל? וגם: מדוע אין נביא בעירו? אלה רק מקצת מן השאלות שעולות היום (ב') עם תחילת ניסוי שמריצה חברת התחבורה הציבורית דן לפי תנאי מכרז של משרד התחבורה – להפעלת תחבורה ציבורית משתפת על בסיס הטכנולוגיה של חברת 'ויה' הישראלית.

 

 

המיזם החדש נקרא "באבל-דן" (בועה) – וזה שם הולם מאד לפרויקט שתחום, לפחות בשלב הראשון שלו, לגבולותיה של העיר העברית הראשונה, תל-אביב, עיר שלגבי תושביה נאמר השכם והערב שהם "מנותקים" וחיים להם בתוך בועה. עם זאת, ה"ניתוק" – במקרה הזה, הוא לא רק של התל-אביבים אלא גם של קברניטי משרד התחבורה שמתעלמים – למשל – מן הצורך של ישראלים ושל תיירים לתחבורה ציבורית בסופי שבוע ובמועדי ישראל.

את הפלטפורמה לניסוי מספקת חברת 'ויה' אשר מפעילה תחבורה שיתופית בעשרות ערים ברחבי העולם, וברובן ככולן מופעלים עליה כלי רכב רב מושביים אשר נוסעים ברחבי העיר ואוספים ומחלקים נוסעים. המתכונת ה"משתפת" של 'ויה' נובעת מכך שכל משתמש מזין לאפליקציה שברשותו את תיאור "הביקוש" – כלומר נסיעה מנקודה א' לנקודה ב', ו"האח הגדול" מעצב לכלי הרכב נתיב נסיעה שמאפשר לו לעבור במרחק של לכל היותר כ-400 מטרים ממבקש הנסיעה, ולהוריד אותו במרחק דומה ממקום היעד שלו. תחום הניסוי, בשלב ראשון, הוא מקו החוף במערב ועד לגבול המזרחי של גבעתיים, ומצפון לשכונת התקווה בדרום ועד לשדרות קק"ל בצפון תל-אביב.

היות שלמדינת ישראל ישנם חוקים מחמירים מאד להסעת נוסעים בשכר – אין אפשרות להפעיל אצלנו את השירות של ויה באופן חופשי, בבחינת "אין נביא בעירו". הניסוי שהגדיר משרד התחבורה – אשר גם מסבסד אותו – אפשר רק למפעילי תחבורה ציבורית עם רישיונות להתמודד ולהציע הצעות, והזוכה הייתה חברת דן אשר רכשה 40 מיניבוסים מתוצרת מרצדס ודיגמה אותם אצל אלכס אורגינל לתצורה של נהג ועוד עשרה נוסעים. ככל שיתקדם הניסוי צפויה דן לרכוש 60 כלי רכב נוספים, ובהינתן שמחירו של כל מידיבוס כזה הוא כ-270 אלף ש"ח הרי שמדובר ברכש ציוד בהיקף של 27 מיליון ש"ח. לסכום הזה יש להוסיף כמובן את עלויות השכר של הנהגים ואת עלויות הדלק והתפעול. עם זאת, לא צריך לדאוג לדוחות הכספיים של חברת 'דן' היות שהניסוי ממומן מתקציב משרד האוצר, וגם לזה יש מחיר.

היות שממשלת ישראל מסבסדת את הניסוי, ומשרד התחבורה לא מעז להתעמת עם הציבור הדתי או לפגוע חלילה בסטטוס קוו, הפעילות של "באבל" הוגדרה לחמישה ימים בשבוע בלבד, ורק בין השעות 0600 ל-2200. בליינים תל-אביבים שיבקשו לשוב לבתיהם ייאלצו להזמין מונית, מי שמעוניינים בתחבורה כזאת דווקא בימי שישי ייאלצו להוסיף ולהמתין לה, ועל תחבורה בשבת בינתיים עוד אין מה לדבר. עשרות אלפי התיירים שצפויים להגיע ארצה כדי לחזות באירוויזיון, למשל, לא יוכלו לנצל את השירות המצוין הזה ערב התחרות.
תיאורטית – קברניטי דן יכולים להחליט שמשתלם להם להפעיל את השירות גם בסופי שבוע ובמועדי ישראל – אחרי הכל מדובר בחברה פרטית והציוד ממילא נרכש ותמורתו שולמה – אבל בשלב ראשון נראה שאף אחד לא מתכוון לזעזע את הסירה.

עלות השירות נעה בין 12.5 ש"ח לנסיעה בשעות השפל לכ-15 ש"ח בשעות השיא, אזרחים ותיקים זכאים להנחה בשיעור של 50%, אבל בעלי כרטיס "רב קו" לא יוכלו לנצל אותו לצורך נסיעה בשירות זה – בין השאר כדי שלא לפגוע בביקוש לנסיעות באוטובוסים גדולים. בשלב ראשון נקבע שכל נקודות האיסוף והפריקה יהיו בתחנות אוטובוס של כל החברות, שכמותן פזורות כ-600 ברחבי העיר. חברת ויה' פיתחה עבור דן "סקין" ייעודי לאפליקציה של ויה, כזה שעליו מתנוסס שם המיזם – והאפליקציה מתקשרת עם המשתמשים בעברית ובאנגלית.

 

 

במשרד התחבורה מציגים את הפיילוט שלהם – שצפוי להימשך לאורך שנה אחת – כשירות שנועד לעודד שימוש בתחבורה ציבורית על חשבון רכב פרטי ולצמצם את עומסי התנועה באזור גוש דן. הבעיה עם הטענה הזאת היא שרוב עומסי התנועה בתחום הפעולה של המיזם נגרמים על-ידי כלי רכב שנכנסים אליו מחוץ לעיר, ואלה יוסיפו להיכנס אליה בלית ברירה. אנשי משרד התחבורה מבטיחים שאם הניסוי יוכתר בהצלחה הוא יורחב, כבר כעבור מספר חודשים, לירושלים וחיפה (שם הוא יופעל על-ידי אגד על פלטפורמה טכנולוגית של 'מוביט') ואל דרום השרון (הפעלה באמצעות 'מטרופולין') שהוא האזור היחיד מבין כל אלה שבו קיימת בעיית תחבורה ציבורית קריטית שיכולה להיפטר באמצעות שירות כזה.
עם זאת, יש להדגיש שבכל מקרה מדובר בשירות משלים לתחבורה הציבורית הקיימת, ותובנות מניסוי כזה בהחלט יכולות לסייע במשימה של חליצת הפקקים בישראל.

סבסוד ציבורי

לולא החוקים הנוקשים של הסעת נוסעים בשכר אפשר היה, ככל הנראה, לפתוח את שוק התחבורה המשתפת בישראל לתחרות וכך להגדיל באופן מיידי ומשמעותי את ההיצוע ולשפר את איכות התחבורה הציבורית. במצב הקיים דן אמנם משקיעה כ-27 מיליוני שקלים ברכישת מידיבוסים אבל היא מקבלת, במסגרת הניסוי, "רשת ביטחון" אשר ממומנת על-ידי אזרחי המדינה כפי שממומנת כ-70% מכלל ההוצאה על תחבורה ציבורית.

ל'דן', כמובן, יש אינטרס שלא לסמוך אך ורק על רשת הביטחון אלא להגיע להישגים כלכליים חיוביים, ולצורך זה היא תנסה לשווק את השירות גם ללקוחות עסקיים – למשל חברות הי-טק שמעסיקות עובדים ברמת חיי"ל או באחד מגורדי השחקים העצומים שהוקמו בשנים האחרונות במרכז מזרח תל-אביב. חברות כאלה תוכלנה לתמרץ עובדים תל-אביבים שלהם לוותר על רכב צמוד ולהגיע לעבודה בדרך יעילה ונוחה יותר מאשר באוטובוס.
שאלת מיליון השקלים היא מה יגרום למשרד התחבורה לפתוח את שוק התחבורה המשתפת לתחרות ולאפשר לקידמה – שחלקה מפותחת בישראל – לשפר את איכות החיים של כלל אזרחי המדינה.

 

 

צילומים: יח"צ, ויה