שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

אל תשכחו לשטוף ידיים: אסלת השירותים נקייה יותר ממכונית לתחבורה משתפת

המושב האחורי של מכוניות תחבורה משתפת התגלה ככר פורה לבקטריות, חיידקים ופטריות. אל תגעו במתגי החלונות, בחגורת הבטיחות או בפנים שלכם במהלך הנסיעה. יש לזה פתרונות.

החשש הטבעי, כאשר נוסעים בכלי תחבורה שיתופית כמו מונית של 'אובר' או 'ליפט', יכול להיות מפני אופי הנהיגה של הנהג: האם הוא זהיר, שמא הוא שתה משקה אלכוהולי לפני שעלה על ההגה, חלילה מדובר בעבריין מין – או כל מיני מחשבות קשות אחרות אשר לעיתים מבוססות על מקרים שהועצמו העצמה רבה על-ידי התקשורת ברחבי העולם. כעת יש לנו סיבה אחרת, נעלמת מן העין אבל קצת יותר מוחשית, לדאגה: חיידקים.

 

אילוסטרציה: נהג ונוסעת של אובר (תמונה: אובר/ יח״צ)

במחקר שביצעה חברת הביטוח netQuote נמצא שמושב אחורי ברכבי תחבורה שיתופית הוא כר פורה לחיידקים ובקטריות, ומדובר בהיקפים ומספרים הרבה יותר גדולים מאשר על מושב שירותים בבית ממוצע. כמות הבקטריות והחיידקים נמדדה ביחידות CFU, ראשי תיבות של Colony-Forming Units, או, בעברית, "תא תחילי". זאת יחידה שבה משתמשים  במחקר באופן שגרתי לצורך הערכת כמות של בקטריות ופטריות.

לדברי עורכי המחקר נמצאו על המושבים האחוריים של רכב הסעה שיתופית לא פחות מ-6,055,963 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע. לשם השוואה, במכונית שכורה נמצאו 2,000,510 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע; ובמושב האחורי של מונית נמצאו בסך הכל 27,593 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע. עורכי המחקר מעריכים את הפערים הגדולים בכך שמכוניות השכרה ומוניות מתוחזקות באופן שוטף ויש מי שמקפיד על הניקיון שלהן, לעומת רכבי תחבורה שיתופית ממוצעים שברובם – לטענת החוקרים – זה לא קורה (לפחות לא באופן מוסדר וממוסד).

 

 

עורכי המחקר השוו גם את הנתונים האלה עם כמות התאים התחיליים במוצרים יומיומיים שונים. למשל, על מברשת שיניים ממוצעת נמצאו 2,140,952.9 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע; במכונת קפה נמצאו 36,635.48 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע; ועל מושב אסלה – בסך הכל 171.61 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע. במחקר נמצא שהאזור המסוכן ביותר בכלי תחבורה שיתופית הוא מפסקי החלונות.משם נלקחו דגימו שגילו 5,054,000 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע. אזורים נגועים אחרים הם חגורת הבטיחות, שעליה יש בממוצע 1,000,153 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע וידית הדלת – אשר עליה נמצאו, באופן מפתיע, רק 1,801 תאים תחיליים לאינצ׳ רבוע.

במחקר נמצא שכ- 34% מן הבקטריות ברכבי תחבורה משתפת הן מסוג בקליוס (Bacillus), שמקושרים למגוון זיהומים שונים והרעלות מזון. 33% הם חיידקי גראם-שליליים אשר עלולים לגרום ל'אי קולי', 'כולרה' ו'זיבה'. 16.5% הם חיידקי גראם-חיוביים, שבדרך כלל לא נחשבים כמסוכנים לבני-אדם; ו-16.5% הם פטריות שונות כמו קנדידה שגורמת לזיהומים מזדמנים.

עורכי המחקר ממליצים לכל מי שמשתמש בשירותי תחבורה משתפת לגעת בכמה שפחות דברים במכונית, ולשטוף ידיים כמה שיותר מהר לאחר הירידה ממנה. עוד הם ממליצים שלא לגעת בפנים במהלך הנסיעה, ועד שיימצא מקום לשטיפת ידיים.

על רקע זה צריך לומר שלושה דברים חשובים. ראשית, חיידקים, בקטריות ופטריות נמצאים סביבנו במרחב הפרטי והציבורי כל הזמן, כולל גם בכל סוגי התחבורה הציבורית, וטוב יעשו מי שבונים את כלי הרכב האלה ומי שמפעילים אותם אם יעדיפו להשתמש בחומרי דיפון דוחי חיידקים, במקביל כמובן לביצוע שגרת ניקיון קבועה. שנית, הבעיה מוכרת ומטופלת גם במישורים אחרים, כמו הפטנט שחברת פורד הגישה לרישום – לחיטוי פנים המכונית לאחר כל שימוש בה. שלישית, וחשוב מכל, חברות התחבורה המשתפת, כמו 'אובר' ו'ליפט', גורמות לשינוי משמעותי בהרגלי השימוש ברכב ובתחבורה, ולכך יש השלכות שונות – בהן גם "נתזים" ("ריקושטים") מצד כל מיני גורמים שסובלים מן השינויים האלה. חברות כאלה יכולות וצריכות לפעול נקודתית לגבי סוגיית הניקיון והבריאות באמצעות משוב מאד מאד פשוט: להכריח את הנהגים "להוכיח" למערכת שלהם שהם מבצעים שגרת ניקיון, ולעודד את הנוסעים לדרג את הנהגים בפרמטר הזה, או לתת להם אפשרות להזמין רק מכוניות "מחוטאות". הפתרון, במקרה זה, קלה הרבה יותר מן הנזק שנגרם מן הבעיה.