שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

אקומושן 2019: סיכום ומסקנות

העובדה היא שישראל נמצאת על המפה של תעשיית הרכב בכל הקשור לטכנולוגיה ולחדשנות. השאלה היא אם משהו מכל הטוב הזה יעזור גם לנו, בישראל, או ש"הסנדלר הולך יחף"?

אם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת שישראל נמצאת במיקום גבוה ושולט על המפה של תעשיית האוטו-טק העולמית – כנס אקומושן 2019, שנערך בשבוע שעבר בתל-אביב, סיפק לכך הרבה עדויות וראיות.

 

 

אפשר, כמובן, לדבר על מספרים: קהילת אקומושן, שמאגדת בתוכה הרבה מאד חברות סטארט אפ וגם חברות מבוססות מעולם הרכב והתחבורה החכמה, מונה כבר כ-7,000 חברים. אל הכנס שנערך בשבוע שעבר הגיעו 3,800 אורחים שמייצגים 1,375 חברות, מהם 900 אורחים מ-44 מדינות מרחבי העולם. באולם המרכזי ובשטחי התצוגה החיצוניים הציגו 153 מציגים, ו-341 חברות סטארט אפ קיימו לפחות 160 סדנאות ומצגות בנוסף ל-22 הדגמות בשטחי הכנס.
על הבמה המרכזית הופיעו 77 נואמים, ול-71 מציגים שייצגו חברות סטארט-אפ ניתנה אפשרות להציג אותן ואת פועלן בפני קהל על בימת הסטארטאפים. אגב, חידוש חביב השנה היה ה"פיצ'" של יצרניות הרכב ושל חברות שמחפשות טכנולוגיה: אלה סיפרו לקהל הסטארטאפיסטים על החברות שלהם, ועל מה שהם מחפשים, וזאת בתקווה ליצור קשר גם מהצד השני.

אפשר גם לדבר על מה שלא היה, מפני שאפילו בכך יש משהו חיובי. מה שלא הוצג השנה באקומושן (ולכל הפחות לא נקלט ברדאר שלי) זאת טכנולוגיה חדשה או פריצת דרך שטרם ראינו כמותה. ומה טוב בזה? מה שטוב זה שהשנה, לראשונה בשבע שנות אקומושן, אפשר היה לחוש מיקוד מאד ברור. האירוע הקרין סדר וגיבוש אשר יצרו תחושה של הבשלה של התארגנות שעד היום הייתה מיוחדת דווקא בבוסריות התמימה שלה.

לתחושה המגובשת הזאת תרמו, בעיניי, שני דברים. ראשית, רוב החברות שכבר הופיעו בעבר בכנסי אקומושן הציגו השנה טכנולוגיה מתקדמת יותר, ובמקרים אלה מאד מהנה לראות כיצד הופכים הרעיונות מחזון למציאות. שנית – כמעט בכל תחום מופיעות כעת מספר חברות ולרוב הן מציגות פתרונות שונים ונקודות השקפה אחרות לאותן בעיות. גם זה מעיד על בשלות ועל גיוון, ובעיקר מלהיב ברמת האנרגיות שמתקבלות מתוך זה.
תרומה כבדת משקל להרגשת הגיבוש וההתבגרות תרמה העובדה שיום האירוע היה עטוף משני קצותיו בימים שבהם בוצעו חנוכות של מרכזי חדשנות ופיתוח של חברות ענק שפעילות בישראל. זה התחיל במעבדת החדשנות של הארמאן בהוד השרון, המשיך במעבדה של רנו-ניסאן-מיצובישי בקרית עתידים, והסתיים במיזם החדש של פורד בתל-אביב, ובהשתתפותם הפעילה של ביל פורד ושל מארק פילדס.

 

 

בעלי תפקידים בכירים מן הברית רנו-ניסאן-מיצובישי, מפולקסווגן, סקודה, דיימלר-בנץ, ומספקיות החלקים האדירות 'בוש' ו'מאגנה' לא מטריחים את עצמם עד לפרובינציה שלנו לחינם, והנוכחות שלהם מעידה על המקום המרכזי שישראל תופסת כעת בסצינת התחבורה החכמה. אמת, גם באירועים קודמים של אקומושן זכינו לקבל כאן אורחים ברמה עולמית – ובכל זאת יש בכך חותם ברור ומרשים לביסוס תחושה שמשהו גדול מתרחש כאן.

את הכנס פתחה, וכעבור מספר ימים גם סיימה, המנכ"לית של אקומושן, אורלי דהן, אשר העבירה בנאום הפתיחה שלה מסר אודות הערך שההתארגנות הזאת אמורה להביא למשתתפים בה. "האירוע המרכזי", היא אמרה, "אורך 24 שעות ובכל הזמן הזה אתם צריכים ליצור כמה שיותר קשרים עסקיים, לפגוש אנשים רבים ככל שתוכלו, ולסרוק ולחקור כמה סטארט-אפים שתוכלו". דהן גם הסבירה את הסדר באולם המרכזי של הכנס, כאשר כל סוג של טכנולוגיה מוצג עם צבע ברור: "בצהוב תמצאו את כל הסטארטאפים בתחום החשמל והאנרגיה, בכחול את כל החברות שעוסקות בנהיגה אוטונומית וקישוריות, ירוק זה הצבע של ניידות עירונית, והצבע הוורוד הוא של ניידות משותפת".
שלושה ימים לאחר מכן, על גג עיריית תל-אביב, קיימה קהילת אקומושן ארוע ייעודי לנשים (וזה גם חתם את ההתרחשויות לשבוע זה) – שמטרתו לקדם את המעורבות של נשים בתעשיית התחבור החכמה. בכך נחתם שבוע אקומושן 2019.

 

ענת בונשטיין, מנכ"לית מינהלת תחליפי דלקים במשרד ראש הממשלה, שהיא הספונסר העיקרי של אקומושן, הסבירה לכל מי שלא ידע שהשאיפה למצב את מדינת ישראל כמרכז עולמי בתחום התחבורה החכמה נובעת מכך שמדובר במנוע צמיחה חשוב ומועיל למשק, ושזה גם מה שעמד במקור מאחורי הרצון לגבש את קהילת אקומושן. מה שהשתנה, לדבריה, מאז הכנסים הראשונים ועד היום זאת ראשית לכל רמת הפורמליות – שלא הייתה בעבר אבל קיימת כיום – ובעיקר ההיקף העצום של הקהילה ושל הקשרים שנבנים בתוכה.
"שני הדברים שלא השתנו", היא אמרה, "הם ראשית לכל הקידום של רעיונות שמבוצע "מעל" יין או בירה, מפגש חברים שבמהלכו מוחלפים רעיונות ומתקיימת הפריה הדדית. הדבר השני שלא השתנה הוא האופן שבו אנחנו, כממשלה, תופשים את מקומונו, ולא יושבים בחיבוק ידיים אלא מקדמים את התעשייה הזאת יום אחר יום".

מי שחתם את פרק נאומי הפתיחה הוא בועז ממו, המייסד של אקומושן, חבר במועצת המנהלים של מכון החדשנות הישראלי, ומי שמנהל כיום סטארט אפ בתחום המיקרו מוביליטי. ממו ניצח על "מצעד הפרזנטציות הזריזות": לכל מי שהיה מעוניין בכך, בין אם הוא מייצג חברה שמציגה, סטארט אפ שלא מציג, חברה ממשלתית או אפילו רשות ממדינה זרה, ניתנו בדיוק 20 שניות לספר על מה החברה או הגוף שהוא מייצג עושה, והיכן אפשר לפגוש אותו.

 

אז מה למדנו מכל זה?

קהילת אקומושן ביססה זה מכבר את מעמדה כאורגן פעיל מאד, ומרכזי, אשר מתפקד כשדכן ומחולל תהליכים בתחום הזה, ושמעה יצא למרחוק. במהלך יום הכנס שוחחתי עם עשרות רעיונאים ומבצעים עם טכנולוגיות שנמצאות בשלבים שונים של הבשלה, והתחושה החזקה ביותר היא שכמעט אף אחד מהם לא רואה את מדינת ישראל כמקום שבו הוא רוצה לעשות עסקים. הסיבות לכך ברורות: פוטנציאל השוק קטן מידי והקשיים הרגולטוריים מכבידים מידי.

רשות החדשנות ומינהלת תחליפי דלקים עושות קולות של מי שבאמת רוצות לסייע לתעשייה, וקברניטיהן מבינים היטב – כך ניכר מדבריהם – שאנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה אדירה, ושמדינת ישראל יכולה להרוויח המון אם היא לא תפגר מאחור. אלא ששתי הרשויות האלה לא יכולות לעשות את עבודתם של משרדי ממשלה אחרים – בעיקר משרדי התחבורה והפנים – והן לא יכולות להסיר חסמים שמונעים מן החלק הישים של הטכנולוגיות האלה להגיע אלינו, אזרחי ישראל.

 

 

 

התחושה, לפחות ברגע זה, היא של "הסנדלר הולך יחף": בזמן שמדינות רבות בעולם נהנות מחידושים בתחום התחבורה המשתפת, תשתיות לרכב חשמלי (וגם אנרגיה מתחדשת), ניהול תנועה ומודלים חדשים של "ניידות כשירות" – אנחנו נדונו על-ידי כמה משרדי ממשלה לפגוש אורחים מכובדים מחו"ל ולגמגם במבוכה שהרעיון שלנו יעבוד אצלם הרבה יותר טוב מאשר אצלנו בבית.

 

 

צילומים: יח"צ / אסף קליגר