תפריט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

בוש דוחפת לפיתוח דלק מלאכותי

ספקית המשנה הגדולה ביותר של תעשיית הרכב יוצאת בקמפיין לתמיכה בהפקת דלקים סינטטיים ממקורות מתחדשים

 

המאמץ הכלל עולמי לעצור את התחממות כדור הארץ דורש, בין השאר, צמצום דרמטי של פליטות גזי חממה, והפחתת פליטות היא הכח המניע העיקרי אשר מקרב את קיצו של מנוע הבעירה הפנימית. זה קורה, כמובן, למורת רוחן (ודאי בראיה כלכלית צינית) של לא מעט חברות עסקיות אשר מושקעות בתעשיות המנועים והנפט ומרוויחות מהן.

 

חברת בוש היא ספקית המשנה הגדולה ביותר לתעשיית הרכב העולמית, והיקף העסקים שלה גדול מזה של רוב יצרניות הרכב עצמן. בוש היא אחת החברות שמחזיקות במספר הפטנטים הרב ביותר בתחום האוטומוטיבי, תוצאה של יותר ממאה שנות מחקר ופיתוח, ויש לה מפעלים ואמצעי יצור בכל רחבי העולם.
על רקע זה אין כנראה צורך לומר שבוש היא אחד הגופים שצפוי להיפגע, כלכלית, הכי הרבה מתהליך הגסיסה של מנוע הבעירה הפנימית ומן המעבר להנעה חשמלית, אם כי לזכותם צריך לומר שהם מבינים היטב את המשמעויות, והיו בין החברות הראשונות שהחלו לפתח טכנולוגיות נחוצות לרכב חשמלי.

מצד שני, מנוע הבעירה הפנימית לא ימות בין לילה, ועל כבישי העולם נעים כיום כמיליארד כלי רכב ששורפים בנזין וסולר. גם בעוד יותר מעשור, אפילו בתסריט האופטימי ביותר של אוהדי הרכב החשמלי, יותר ממחצית צי הרכב העולמי ישרוף דלקים שזוקקו מנפט. בנוסף, לא רק מכוניות שורפות כיום דלק במנועיהן. מטוסים, אוניות, גנרטורים תעשייתיים גדולים וציוד נוסף לא יוכלו לעבור להנעה חשמלית ויזדקקו לנוזל אנרגטי (או גז) גם בעתיד הנראה לעין.
הדרך היעילה ביותר להפחית את פליטות גזי החממה משריפת דלק היא להשתמש בדלק סינטטי, שבו אפשר לשלוט בכל המרכיבים הכימיים, ובמיוחד אם הנוזל עצמו מופק תוך שימוש באנרגיה מתחדשת, בתהליך שסופח פחמן דו-חמצני מן האטמוספירה.

ניסיונות שונים ומשונים לפתח תחליפי דלקים אינם חדשים, אם כי התמריץ העיקרי לפיתוח כזה בעבר היה כלכלי. מחירי הנפט זינקו לגבהים מפחידים במהלך משברי הנפט של שנות ה-70, ה-80 ותחילת ה-2000, וזה יצר תמריץ כללי לסוגים שונים של תחליפים – החל מדלקים ממקור צמחי כמו אתנול, דרך תזקיקי גז טבעי, עבוד דרך שמן ממוחזר ופצלי שמן, וכלה בדלקים שפותחו במעבדות. כיום המצב הפוך: רבות ממדינות העולם, ובראשן ארה"ב, פיתחו מקורות אנרגיה חליפיים והן כבר לא תלויות בנפט, ולכן המחיר שלו נמוך וצפוי לרדת עוד בעתיד. בנוסף רוב הדלקים הסינטטיים שפותחו יצרו בעיות סביבתיות אחרות – החל מפליטת מזהמים (מדלקים שפותחו רק כתגובה למשבר הנפט), דרך בעיות סביבתיות קשות (פצלי שמן) וכלה בבעיות אתיות – כמו דלקים ממקור צמחי שגרמו לזינוק במחירים של מזון – כמו דלקים מתירס וקנה סוכר.

 

עם זאת, בשנים האחרונות פותח, כאמור, תהליך תעשייתי שנקרא "תהליך Fischer-Tropsch", והוא מאפשר להפיק נוזל דלק סינטטי ממקורות מתחדשים. התהליך מבוסס על הפקת מימן מאנרגיות שמש או רוח, וסינתוז שלו עם פחמן ועם פחמן דו חמצני שנאסף מן האטמוספירה. יתרון ראשון של תהליך כזה הוא שאפשר לייצר אותו בכמויות לא מוגבלות בכל רחבי העולם. שריפת הדלק הזה משחררת אמנם את גזי החממה בחזרה לאטמוספירה, אבל היות שבתהליך הייצור נעשה שימוש בגזים כאלה הרי שבסיכומו של דבר התהליך ניטרלי מבחינת השפעתו על התחממות כדור הארץ.

לאנשי בוש יש אינטרס עליון לפתח תחליף דלק, היות שהוא יאריך אטת חיי מנועי הבעירה הפנימית, אבל המוטיבציה הכלכלית פועלת נגדה ככל שמחירי הנפט צונחים. לדבריהם, גם במציאות כזאת אפשר לייצר דלק סינטטי במחירים תחרותיים, אלא שלצורך זה נדרשת השקעה מאסיבית בהגדלת כושר הייצור של דלקים סינטטיים ממקורות מתחדשים, וכאן – כך אפשר לקרוא בין השורות, הם מבקשים תמיכה ממשלתית.

 

לדבריהם, יש מספר סיבות שהופכות, לדעתם, את המאמץ הזה לכדאי – והראשונה בהן כמובן היא זמן. קיים צורך דחוף לצמצם את פליטות גזי החממה כבר כרגע – עוד לפני שתעשיית הרכב תצליח לייצר מספיק כלי רכב חשמליים, ואת זה אפשר לעשות בעזרת דלק סינטטי.

שנית, הטכנולוגיה קיימת, כלומר שלא צריך "להמציא את הגלגל" אלא רק להשיג את ההון שדרוש לפיתוח מתקני ייצור מתאימים. שלישית, גם התשתיות קיימות: היות שמדובר בנוזל דלק, ולמעשה בבנזין, סולר או קרוסין נוזלים, לא צריך לשנות שום דבר בשיטות ההולכה, ההובלה והאחסנה של הדלקים, ואפשר להשתמש בדיוק בשיטות שמוכרות לנו כעת.
יתרון נוסף, לטענת בוש, הוא שאפשר להשתמש בדלים סינטטיים לצורך אגירת אנרגיה, וזאת אחת מנקודות התורפה של אנרגיה מתחדשת: לא כל הזמן יש רוח או שמש, ומנגד גם הביקוש לאנרגיה אינו קבוע ונדרשת מערכת שתאגור אנרגיה כדי "לשטח" את הבעיה הזאת.

 

 

אז מה רוצים אנשי בוש? הם רוצים שממשלות או ארגונים בינלאומיים כמו האיחוד האירופאי ייצרו תוכניות לאומיות או בינלאומיות לעידוד השימוש בדלקים סינתתיים, וכך ליצור מוטיבציה כלכלית להגדלת היקפי הייצור. אם הם יצליחו במשימתם נוכל אנחנו ליהנות ממנועי בעירה פנימית לפחות למשך עוד כמה שנים או עשורים.