שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

אונאגי השיקה תכנית מנויים לקורקינטים ב-39 דולר לחודש

בתקופת קורונה, שבה אנשים רבים נרתעים מכל דבר שיתופי וציבורי, החברה שמכונה "האייפון של הקורקינטים" מציעה מנוי שעולה 1.4 דולר ליום
AUDI

 

אונאגי, אחד הסטרטאפים המעניינים ביותר בתחום הקורקינטים החשמליים, השיקה בשבוע שעבר תכנית מנויים חדשה שמאפשרת לשכור קורקינט מתוצרתה תמורת 39 דולרים בחודש, או כ-1.4 דולר ליום עבודה, כולל כל צרכי התחזוקה והביטוח.

 

 

אונאגי – שמשמעות שמה ביפנית הוא "צלופח", אמנם לא המציאה את שירותי ההשכרה לתקופות ארוכות – קדמו לה 'בירד' ו'ליים' שמציעות תוכניות דומות ואף מעט יותר זולות בארצות הברית, אבל היא מציעה כלי הרבה יותר מעניין טכנולוגית ואסטטית. אונאגי הוקמה בקליפורניה בשנת 2018, די במקביל להקמת החברות המפורסמות יותר לתפעול קורקינטים שיתופיים, וגייסה השקעת סיד בהיקף של 3.15 מיליון דולר בסבב גיוס שהובילה קרן Menlo Ventures.

המוצר שלה ייחודי במובן זה שהוא מעוצב בעיצוב מאד נעים לעין, מחומרים איכותיים, ומונע באמצעות שני מנועים חשמליים עם הספק כולל של 450 וואט. הקורקינט מאפשר שלושה מצבי נסיעה: מתחילים (14.5-21 קמ"ש); מתקדמים (21-24 קמ"ש); ומקצוענים (23-30 קמ"ש), וסוללת הליתיום-יון מאפשרת טווח נסיעה של 25 קילומטרים בין טעינות. שימוש בחומרים אקזוטיים (יחסית למקובל בתחום זה) בהם קבלאר, מגנזיום ואלומיניום שמעובד במכונות עיבוד שבבי ממוחשבות (CNC) אפשר להציע כלי ששוקל פחות מ-12 קילוגרם, וכחלק מן ההנדסה המתוחכמת של הכלי אפשר לקפל אותו במהירות בלחיצת כפתור אחת.

כבר לאחר השקתם זכו הקורקינטים של אונאגי לאהדה רבה בקרב כתבי הטכנולוגיה, אשר כינו את המוצר "האייפון של הקורקינטים", וזו התעצמה גם בקרב הציבור – לא מעט בזכות קמפיינים של החברה עם ידוענים כמו הראפר 'צ'אנס' ("צ'אנס דה ראפר"), הזמרת בילי אייליש, המוזיקאי קנדריק למאר, הזמרת הולסי, הדי ג'יי סטיב איוקי והזמרת ליזו. מחירו של הקורקינט שלהם אולי נשמע אטרקטיבי ביחס למחירים המופרכים בישראל, אבל 990 דולר לצרכנים האמריקנים (840 דולר בעת ההשקה ב-2018) נחשב שם למחיר גבוה יחסית, ולכן כבר עם השקתו הוא הוצע גם עם תוכנית מימון תמורת 35 דולר לחודש. עם זאת, צרכנים רבים העדיפו שלא להתחייב על הוצאה בסדר גודל כזה ותחת זאת השתמשו בשירותי ההשכרה של 'בירד', 'ליים' ומתחרותיהן שעולים, בממוצע, כ-5 דולר לנסיעה.

קורונה רעה לשיתופים

כלכלת התחבורה השיתופית בכלל, ובתחום המיקרו מוביליטי בפרט, צריכה עדיין להתבגר ולהתפתח לפני שתציג מודל כלכלי יציב. גם על רקע זה אין ספק ששמונת החודשים האחרונים של מגפת קורונה העולמית מגדילים מאד את הבעייתיות הקיימת ממילא בתחום הקורקינטים השיתופיים, שכוללת התמודדות עם צרכי ההטענה שלהם, עם ונדליזם, גניבות, בלאי, ועם הרגולוציה ההולכת ומכבידה של רשויות מקומיות.

 

 

לנוכח זאת החליטו אנשי אונאגי לשפר ולהעצים את מודל הליסינג שלהם. תוכנית Unagi All Access, שירות המנויים של אונאגי, מציעה – כרגע רק בניו יורק ובלוס אנג'לס – שני מודלים של השכרה ארוכת טווח. אפשרות אחת היא לשכור קורקינט לתקופות קצובות של חודש תמורת 39 דולר, בתוספת 50 דולרים "דמי רישום וטיפול", או תמורת 35 דולר לחודש עבור מי ששוכר אותם לשנה שלמה לפחות. מחירים אלה מעט יותר יקרים מתוכנית המנויים של 'ליים', שמאפשרת שכירות לקורקינט תמורת 5 דולר בשבוע, אבל בשונה מ'ליים', הקורקינטים של אונאגי לא נראים כמו קורקינטים של חברת השכרה, הם חזקים ואיכותיים יותר, ויחס ההספק/משקל שלהם נחשב לאחד הטובים בתעשייה. אגב, האפשרות לקנות כלי תמורת 35 דולר לחודש (וכ-1,000 דולר בסך הכל) עדיין בתוקף, אבל בשונה מתוכנית המנויים היא לא כוללת שירותי אחזקה וביטוח.

 

 

מי שבוחר בתוכנית המנויים יקבל את הקורקינט לביתו בתוך 24 שעות מרגע ההזמנה, ובכל מקרה של תקלה טכנית, תאונה או גניבה הוא יקבל כלי חליפי לביתו בתוך אותו פרק זמן.
בעידן שבו תעשיית הרכב ככלל משתעשעת ברעיונות מתחום "ניידות כשירות" (Mobility As A Service) ומנסה לפתח יחסים עם רעיון תוכניות מנויים להשכרת כלי רכב, נראה שללא מעט חברות יש "מחשבות שניות" אודות היתכנות המודל – וזה עוד לפני שדיברנו על קורונה. פורד, אחת החלוצות בתחום, סגרה לפני מספר חודשים את המיזם שלה לנוכח ביקוש נמוך. קדילאק, מותג היוקרה של ג'נרל מוטורס, השביתה את השירות שלה, Book בשנת 2018 אך השיקה אותו מחדש בתצורה יותר "רזה". ב.מ.וו, פורשה, אאודי, וולוו, ניסאן ויגואר, לעומת זאת, עדיין מציעים תצורות שונות של תוכניות מנויים וגם טויוטה בוחנת את הזירה, שלא לדבר על חברות השכרת הרכב הגדולות כמו הרץ ו'אנטרפרייז'.

 

אגב, אם השם "אונאגי" נשמע מוכר למישהו, יש סבירות רבה שזה לאו דווקא בזכות היכרות עם שוק המיקרו-מוביליטי, אלא כנראה בזכות הקטע הוותיק הזה:

 

טיגואן