שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

אחד ממייסדי טסלה ימחזר סוללות של אופניים חשמליים

בשנים 2020 עד 2023 יימכרו בעולם כ-130 מיליון אופניים חשמליים, ולסוללות שלהם צפוי אורך חיים של 4-6 שנים במקרה הטוב. איך נמנעים מאסון אקולוגי של חומרים רעילים שנשלחים למטמנות, ומרוויחים גישה למינרלים נדירים ויקרים?
AUDI R8

 

אופניים הם כלי הרכב הנפוץ ביותר בעולם, ובעשור האחרון חל זינוק אדיר בייצור ומכירת אופניים חשמליים, שהפכו לאחד הנדבכים המשמעותיים של ניידות אישית ממונעת. מגפת קורונה, שהדירה מיליונים מתחבורה ציבורית, הגדילה עוד יותר את הביקוש לאופניים, ועד כאן מדובר בבשורות טובות לבריאות המשתמשים ובעיקר לאיכות הסביבה.

 

 

בעצם, כאשר מחברים בין ניידות אישית ממונעת, שברוב המכריע של המקרים מבוססת על הנעה חשמלית, לבין מאות מיליוני הסוללות שדרושות להנעה שלהם, מתקבלת תוצאה לא ממש טובה מבחינה סביבתית. בשונה מאשר בתחום הרכב הממוסד, סטנדרטים של סוללות שמיועדות לניידות אישית לא תמיד קיימים, ובכל מקרה נדרשים משאבי טבע ומינרלים נדירים כדי לייצר את מאות מיליוני הסוללות שמניעות את הכלים הללו.

חמור מכך: אורך החיים הממוצע של סוללות לכלי רכב לניידות אישית נע, בממוצע, בין ארבע לשש שנים אם הן יוצרו על-ידי יצרנית סוללות איכותית, והרבה פחות מזה אם יוצרו כדי להתאים לתקציב נמוך. כעת צריך להכפיל את הבעיה הזאת במספר זוגות האופניים החשמליים שנמכרים בעולם – להערכת חברת הייעוץ 'דלוייט' יימכרו ברחבי העולם בשנים 2020-2023 כ-130 מיליון אופניים חשמליים, והתוצאה היא שעשרות מיליוני משתמשים רוכשים סוללות חדשות לאופניים ולקורקינטים שלהם ומשליכים את הסוללות הישנות לאשפה.

חברת 'ספשילייזד' (Specialized), יצרנית האופניים השלישית בגודלה בארה"ב, חברה לאחרונה עם חברת Redwood Materials שמנוהלת על ידי ג'פרי "JB" שטראובל, אחד ממייסדי 'טסלה' ומנהל הטכנולוגיה הראשי שלה לשעבר (CTO), כדי לצמצם את מספר הסוללות שסיימו את חייהן אך נשלחות למזבלות ומטמנות במקום למיחזור מסודר.

 

צילום: Dele Oke

 

רדווד מטיריאלז נוסדה על-ידי שטראובל וקבוצת משקיעים בנבאדה בשנת 2017 כמיזם למיחזור סוללות לרכב חשמלי, ובין השאר היא ממחזרת סוללות פגומות או ישנות של טסלה (מתוצרת פנסוניק), ניסאן, אמזון וחברות אחרות, ובעיקר ממכוניות חשמליות בנות הדור הראשון והשני. למעשה, רדווד מבצעת את התהליך ההפוך לזה שמבצעות יצרניות הסוללות: היא מפרקת סוללות מתות לגורמים כדי למצות מהן כמה שיותר חומרי גלם שבהם אפשר לעשות שימוש מחדש.

השותפות בין רדווד לספשילייזד מבוססת על יכולת איסוף הסוללות של רשת הסוכנים והמכירות של ספשילייזד, אשר תשנע את הסוללות למפעל בנבאדה. כחלק מן התהליך התעשייתי תיבחן כל סוללה כדי לקבוע מה אחוז החומרים שניתנים למיחזור, ומיד לאחר מכן היא תישלח ל"התכה כימית"  – תהלחיך שבסופו ממוצים מתוכה מינרלים יקרים ונחוצים כמו ניקל, קובלט ונחושת.

ספשילייזד קבעה לעצמה יעד של 100% מיחזור סוללות החל מסוף שנת 2021, והמשמעות היא שעל כל זוג אופניים חשמליים שהיא מוכרת תישלח לנבאדה לכל הפחות סוללה משומשת אחת למיחזור. במקביל, ספשילייזד תטמיע באפליקציה שלה "מד חיים" אשר ידווח ללקוחות שלה אודות מצב החיוניות של הסוללה שלהם, כמה מחזורי טעינה נותרו לה ומה מצב "בריאותה" באופן כללי.

 

צילום: Martin Katler

היוזמה של רדווד בהחלט ראויה לציון ולכן היא זכתה כאן בקרדיט שמגיע לה, אבל מה לגבי כל שאר היצרניות והמשווקות? חברת המיקרו-מוביליטי האמריקנית 'ליים' הכריזה על כך שהיא תקפיד למחזר סוללות משומשות מן האופניים והקורקינטים שלה, אבל מבלי שיהיו חוקים, תמריצים וקנסות שיבטיחו מיחזור נראה שאין אפשרות לפתור את הבעיה בכללותה. מיותר לציין שבמדינת ישראל לא מופעלים אמצעים כאלה (להבדיל, אגב, מתהליך מוסדר שקיים בשוק המצברים לרכב), ולכן סביר להניח שנתח הארי של סוללות שסיימו את חייהן לא ממוחזרות אלא מרעילות את הקרקע ואת מי התהום.

ŠKODA ENYAQ iV 700x250
שינוי גודל פונט
ניגודיות