בעיר פושאן, שבמחוז גואנדונג בדרום מזרח סין, מתגוררים על פי מפקד האוכלוסין האחרון יותר משבעה מיליון תושבים. כעת, כחלק ממהפכת הרכב החשמלי הסינית, והעולמית, נבנית בתוך העיר הזאת עיר-משנה חדשה שנקראת ״עיר האנרגיה החדשה למכוניות שואנדה״, וכל כולה ממוקד במפעלים לייצור רכיבים לרכב חשמלי ובכלכלת הלווין שלהם. פושאן היא רק אחת מתוך לכל הפחות עשרים ערים בסין אשר מתחרות על הכסף הגדול שמגלגלת התוכנית השאפתנית של הממשל המרכזי הסיני להפוך את המדינה למובילה עולמית בתחום הרכב בכלל ורכב חשמלי בפרט.
על פי דיווח של סוכנות הידיעות ״בלומברג״, ממשלת סין השקיעה בין השנים 2009 ל-2017 כ-39.5 מיליארד דולר בתוכנית הרכב החשמלי שלה, ואם הסכום הזה נשמע גדול כדאי לחשוב עליו מחדש מפני שמדובר ב"גרושים" בלבד יחסית לתוצאה: ניהול נכון של הפרויקט הזה, שמטרתו העיקרית היא להקפיץ את תעשיית הרכב הסינית מעל ומעבר לתעשיות המבוססות יותר של ארה"ב, אירופה, יפן וקוריאה, יצרה כלכלת רכב ונדל"ן בהיקף מוערך של 2 טריליון (שני מיליון מיליונים !) דולר.
בסין פועלים כיום כ-500 יצרניות של רכב חשמלי, רובן קטנות יחסית ואחדות מהן ענקיות, וכולן זקוקות לשטחים להקמת מפעלים נוספים. מבחינת פרנסי הערים מדובר בבוננזה שחייבים להתחבר אליה מהר ככל האפשר: סביב כל יצרנית רכב פועלות כמה עשרות ספקיות משנה שבונות רכיבים שונות, וסביב כל אחת כזאת נוצרת סביבה כלכלית של עסקים נוספים שמתפרנסים ממנה, מה שמאיץ התפתחות נדל"נית וכלכלית עצומה. שואנדה, לכן, היא רק אחת מתוך לכל הפחות 20 ערי-משנה שנבנות כעת בסין סביב תעשיית הרכב החשמלי. זאת גם דוגמא לדרך שבה יכולה "כלכלה מתוכננת" – צמד מילים שבעלי השקפה קפיטליסטית כל כך בזים להן – להאפיל על "כוחות השוק החופשי" וליצור אקו סיסטם חדש ואדיר כאשר פקידי ממשל "עולים" על מגמה עולמית ורותמים אליה מאמץ לאומי כולל.
רשויות מקומיות בסין אשר נרתמות לתוכנית הלאומית זוכות לחבילת הטבות מפתה. הממשל מאפשר להן להציע לחברות שמפתחות טכנולוגיה רלבנטית לרכוש אדמה במחירים נמוכים ממחירי השוק, להעניק להן הטבות מס, לסבסד בניה בכלל ובנייה לעובדי המפעלים בפרט, והכל במטרה להקים "ערי ייצור רכב", שכפולים של העיר האמריקנית 'דטרויט', אם תרצו, ולקדם את המיזם הלאומי ואת מעמדו העולמי. לפי הערכות סוכנות הידיעות – המבוססות על הודעות של הממשל הסיני – עד כה הושקעו בפיתוח אותן "ערי רכב חשמלי" כ-30 מיליארד דולר של כסף ממשלתי, מה שגרר השקעה גדולה הרבה יותר של יזמי נדל"ן ומשקיעים פרטיים. החשש היחיד של אנליסטים הוא שמא מתפתחת לנגד עינינו "בועת נדל"ן" מוגזמת, וזאת בתסריט שבו חלק מן היצרניות לא ישרדו כלכלית ויותירו מאחוריהן ערי רפאים.
כאמור, בסין פועלים כיום כ-500 יצרני רכב וטכנולוגיית רכב חשמלי, וסין היא מובילה עולמית בתחום הסוללות לרכב חשמלי: כ-75% מתפוקת הסוללות העולמית לרכב חשמלי מיוצרת כיום בסין. מי שהוביל את המהלך הזה, אשר עתיד להציב את סין בראש טבלת יצרניות הרכב בעולם כבר בתוך שנים אחדות, הוא נשיא סין, שי ג'ינפינג, אשר קבע שהמדינה תהיה מעצמה בתחום הרכב עד לשנת 2025. המטרה הרחבה יותר היא להפוך את הכלכלה הסינית לעצמאית ובלתי תלוייה – וזאת בין השאר על רקע מלחמת הסחר בינה לבין ארצות הברית של דונלד טראמפ.
מי שהתחילה כבר לחשוש מן הכיבוש הסיני של תעשיית הרכב היא גרמניה. שיעור גדול מן הכלכלה הגרמנית נשען על תעשיית הרכב הוותיקה במדינה, שלא עומדות בקצב החשמלי הסיני. על כן, בחודש נובמבר שעבר הכריזה הממשלה הגרמנית על הקמת קרן בהיקף של מיליארד אירו להשקעה במיזמים מקומיים למחקר, פיתוח וייצור סוללות לכלי רכב, ובתחילת השנה הנוכחית פרסמה הממשלה מסמך שכותרתו ״אסטרטגיה תעשייתית לאומית 2030״ – שבו נכתב ש״אם הפלטפורמה הדיגיטלית לרכבים אוטונומיים תגיע מארצות הברית, והסוללות יגיעו מאסיה – גרמניה ואירופה יפסידו 50% מהערך הכלכלי שיוצר תחום הרכב״.
