עיריית פריז החלה לבצע פרויקט פיילוט להתקנת 150 נקודות עגינה, נעילה וטעינה לרכבי מיקרו-ניידות ברחבי הרובע ה-13 של בירת צרפת. הפרויקט מדגים כיצד יכולה תשתית טעינה אוניברסלית להאיץ שימוש במיקרו-ניידות, וזאת כדי להפחית עומסי תנועה, לשפר את איכות החיים ולצמצם את זיהום האוויר ואת פליטות הפחמן.
הפרויקט מבוצע במסגרת "קול קורא" של עיריית פריז על-ידי חברת חברת תשתיות המיקרו-ניידות DUCKT, שמתכוונת להשלים את פרישת העמדות כבר במהלך השנה הזאת. חברת DUCKT תכננה ובנתה עמדות טעינה ועגינה אינטגרליות שיכולות להתחבר אל מגוון "רהיטי רחוב" אופייניים כמו תחנות אוטובוס, לוחות פרסום עירוניים ותאורת רחוב, וכל "רהיט" כזה יכול לספק לה את החשמל הנחוץ מבלי שיהיה צורך לחפור ולהעביר תשתיות ייעודיות. בנוסף, על רוב האביזרים האלה אפשר להקים לוחות סולאריים להפקת אנרגיה מתחדשת במקום עצמו.
עגינת כלי רכב לניידות אישית אל עמדות טעינה פותרת שתי בעיות אקוטיות של ניידות כזאת. ראשית לכל, כך נוצר סדר במרחב הציבורי, ומשתמשים בקורקינטים או אופניים לא נוטשים אותם ללא סדר בתום השימוש בהם ולא נגרמת הפרעה להולכי רגל ומשתמשי דרך אחרים. שנית, כך נחסכת העלות הכבדה ביותר של מפעילי המיקרו-מוביליטי, שהיא טעינת כלי הרכב האלה. חברות כמו 'ליים' או 'בירד' או ווינד' יכולות לוותר על שירותיהם החאפרים-למראה של מי שאוספים כלים לטעינה ומחזירים אותם כשהם טעונים.
בפריז מופעלים כעת כ-15,000 קורקינטים ואופניים שיתופיים, והם הפכו לנדבך מרכזי בתוכניתה של ראש העיר לשנות את מרקם התנועה בעיר במסגרת תוכנית "15 דקות" אשר בין השאר מסייעת להתגבר על הצורך במכוניות נוסעים. לפי מחקר שפרסמה לאחרונה חברת 'ליים' (שאסור לחשוד בה בהיעדר עניין) – במחצית הראשונה של 2020, בשיא הלחץ מן הקורונה, הוגדל השימוש בקורקינטים בעיר בכ-15%, והיקף הנסיעה הכולל שלהם גדל ב-65%.
בשנה שעברה פורסם בצרפת מחקר שבדק את ההשפעה האקולוגית של מיקרו תחבורה בעיר פריז, והוא הדגיש את יתרון תחנות העגינה והטעינה הקבועות, במיוחד אם הן ניזונות מאנרגיה מתחדשת (היות ששימוש בטעינה מבוזרת, כלומר בשינוע הכלים, גורם לזיהום אוויר מכיוון שבין השאר הם משונעים גם על-ידי כלי רכב מונעי בעירה פנימית). המחקר הסיק ששימוש באמצעי תחבורה אישיים כמו קורקינטים תורם לצמצום זיהום האוויר אך רק בתנאי שהאנרגיה של הכלים מופקת באמצעים מתחדשים.
הכל במרחק 15 דקות
ראש עיריית פריז, אן הידאלגו, הציגה בשנה שעברה את החזון העירוני לחיים בעיר מודרנית ובפרט לתחבורה נטולת מכוניות, תחת הכותרת "עיר של 15 דקות". בכך, אגב, היא מימשה את אחת מהבטחות הבחירות העיקריות שלה. הרעיון המסדר של התוכנית הוא לבנות מערכי תחבורה מקומיים לכל רובע, ולעודד עסקים מקומיים כמו חנויות מכולת ובתי קפה, וגם מתקנים שעונתיים כמו פארקים, מתקני ספורט, מרכזי בריאות, בתי ספר ואפילו מקומות עבודה.
התוכנית מתיימרת להציע לפריזאים את כל מה שהם צריכים "על סף דלתם", במרחק הליכה או נסיעה באופניים, ובדרך זאת לצמצם את הבזבוז של כל תושב על זמן עמידה בפקקי תנועה ובנסיעות באופן כללי, ואת המתח שכרוך בכך. מי שמרכז את התוכנית בפריז הוא פרופסור קרלוס מורנו מן ה'סורבון', אשר מאמין ש"ליבת הפעילות האנושית בערים חייבת להיגמל משימוש במכוניות בכלל ובכלי רכב ששורפים נפט בפרט". מורנו מאמין שעלינו להמציא מחדש את "רעיון הקרבה העירונית" ולאפשר לתושבים לעבוד בסמוך למקום מגוריהם וגם לבלות שם ולהשיג את רוב צרכיהם. נראה שמגפת קורונה מאיצה, באופן לא צפוי אבל מאד ברור, עקרונות שמורנו הציג כבר לפני מספר שנים היות שהיא אילצה מעסיקים רבים לנהל את העובדים שלהם מרחוק והוכיחה להם שלא תמיד יש צורך "להופיע לעבודה" ולהיות נוכח פיזית מול הבוס".
עיריית פריז משקיעה כ-400 מיליון דולר בסלילת שבילים למיקרו-ניידות במרחב העיר, תחת הכותרת "מסלול אופניים בכל רחוב", ובתוך כדי כך גם מבטלת כ-60,000 מקומות חניה למכוניות נוסעים. במקביל, העירייה תחסום כבישים מרכזיים בעיר לתנועת כלי רכב ממונעים ותסלול "רחובות ילדים" לצד בתי ספר כדי להקנות לילדים מרחבים מוגנים ובטוחים. אגב, לא קשור לתחבורה אבל בכל זאת נחמד – בסופי שבוע, שבהם בתי הספר לא פעילים, יתקיימו בהם פעילויות קהילתיות עבור תושבי השכונות.
