הסנטור הדמוקרטי הבכיר ביותר בסנאט האמריקני, צ'אק שומר, הניח בסוף השבוע האחרון תוכנית בהיקף של 454 מיליארד דולר שמטרתה להחזיר את ארצות הברית אל החזית הטכנולוגית של תעשיית הרכב, ולהמיר את צי המכוניות האמריקני להנעה חשמלית. אם תוכנית כזאת תבוצע תוכל ארצות הברית להתחיל לצמצם את הפער שפתחה סין בתחום זה.
היעד המרכזי של התוכנית הוא להעלות בתוך עשור 63 מיליון כלי רכב חשמליים על כבישי ארצות הברית וכך להימצא במצב שבו כרבע מכלל צי הרכב במדינה הוא חשמלי. כדי להגשים את היעד הזה תשקיע ממשלת ארצות הברית כ-392 מיליארד דולר בסובסידיות, באופן שכל מי שימסור את מכוניתו הקונבנציונלית לגריטה וירכוש במקומה מכונית חשמלית יקבל מענק שינוע בין 3,000 ל-5,000 דולר, וכן 2,000 דולר נוספים למעוטי יכולת. בנוסף יושקעו עשרות מיליארדי דולרים כתמיכה בהקמת תשתיות לרכב חשמלי, ובתמריצים ישירים להבסת מפעלי ייצור שבבעלות יצרניות הרכב.
לא מיותר להזכיר שהתוכנית המוצעת נוספת לתוכנית סובסידיות שהופעלה כבר על-ידי ממשל אובמה אבל צומצמה בתקופת כהונתו של דונלד טראמפ, ושהיא תופעל – אם בכלל – קרוב לעשור לאחר שממשלת סין הפעילה תוכנית דומה במטרה לשדרג את תעשיית הרכב שלה ולאפשר לה לעקוף טכנולוגית את תעשיית הרכב העולמית.
מחשבים מסלול מחדש
אין מחלוקת על כך שמה שמניע את הדמוקרטים להציג כעת את תוכניתם היא כמובן מערכת הבחירות לנשיאות, וזאת בין השאר גם כדי להדגיש – במהלך הקמפיין – את המדיניות האנטי-סביבתית של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ. בקדנציה הנוכחית של טראמפ נדחו מספר יוזמות לצמצום רמת זיהום האוויר מכלי רכב, ובאופן כללי גרמה המדיניות הממשלתית האמריקנית לתעשיית הרכב המקומית נזקים בכל הקשור לרמת התחרותיות שלה מול תעשיות הרכב של סין, יפן, קוריאה ואירופה.
מצד אחד, ממשל טראמפ אמנם לא השית על התעשייה חוקים ותקנות שאמורים היו לאלץ את יצרניות הרכב האמריקניות לייעל את מנועי הבעירה ולצרוך פחות דלק, וזה חסך להן לא מעט כסף בטווח הקצר. מדיניות גרירת הרגליים בתחום הרגולציה הסביבתית גם סייעה לתעשיית הנפט האמריקנית, אשר הגדילה את אספקת הנפט שלה בכחצי מיליון חביות ביום. באופן כללי, בשעה שבאירופה נלחמים במנוע הבעירה הפנימית, לקוחות אמריקנים קונים כיום יותר ויותר טנדרים וקרוסאוברים גדולים וזוללי דלק.
אלא שארצות הברית, על אף רצונו של הנשיא הנבחר "להציב את אמריקה תחילה", ולמרות מדיניות המכסים שכרוכה במאבק הסחר מול סין, לא באמת מנותקת משאר העולם. בשעה שהאמריקנים "נרדמו בשמירה" ונגררו לפיגור – הסינים "פתחו מבערים" ו"הותירו אותם באבק". הממשלה הסינית, גם כדי לצמצם את זיהום האוויר בערים הגדולות ובעיקר כדי להזניק את תעשיית הרכב שלה קדימה – עודדה באופן חסר תקדים את הפיתוח והיישום של טכנולוגיית רכב חשמלי. כתוצאה מכך סין מובילה כעת את העולם מבחינה טכנולוגית בתחום הרכב החשמלי וכמחצית מכלי הרכב החשמליים בעולם נמכרו בסין, וגם רוב הייצור העולמי של סוללות לרכב חשמלי מבוצע בסין או על-ידי חברות סיניות.
ממשלות יפן וקוריאה תמכו גם הן ביצרניות שפיתחו טכנולוגיה לרכב חשמלי וסיבסדו רכישת רכב חשמלי, ולכן נותרו גם תעשיות הרכב והסוללות שלהן במירוץ. בשנתיים האחרונות – לנוכח החמרת דרישות תקינת זיהום האוויר באירופה – גם יצרניות הרכב האירופאיות זוכות לסיוע ולתמיכה ממשלתית, וגם הן "עלו על העגלה" בתחום הרכב החשמלי.
למעט טסלה, שהיא "תופעת טבע" בפני עצמה, כל יצרניות הרכב האמריקניות (כולל פיאט-קרייזלר) "נרדמו בשמירה" ונותרו הרחק מאחור בכל הקשור להשקעות ולמו"פ בתחום הרכב החשמלי, והפער הטכנולוגי בינן לבין יצרניות סיניות, יפניות וקוריאניות הלך וגדל. פורד, למשל, נאלצה לא מכבר לכרות ברית עם פולקסווגן כדי לרכוש ממנה זכויות שימוש בפלטפורמת MEB החשמלית.
המנטליות הכלכלית האמריקנית אולי לא מצדדת בהשקעות ציבוריות כבדות, אבל זאת לא הפעם הראשונה שבה נחלץ הממשל האמריקני להצלת תעשיית הרכב המקומית. בהזדמנות הקודמת, לאחר המשבר הכלכלי של 2008-2009, חילצו כספי הציבור את ג'נרל מוטורס ואת קרייזלר מפשיטת רגל וסגירה. צ'אק שומר אמר בסוף השבוע שהתוכנית שהציג תהיה מפתח להפחתת השפעת שינויי האקלים, וזאת לנוכח העובדה שתחום התחבורה אחראי לכמעט שליש מפליטות הפחמן בארה"ב. לפי תוכניתו אמור הממשל הפדרלי להעניק סובסידיות לבעלי מכוניות בנות פחות משמונה שנים אם יחליפו אותן במכוניות חשמליות, ובתנאי שהמכוניות החדשות ייוצרו בשטח ארה"ב. מאחר וכך מדובר, בפועל, בתמיכה כלכלית אדירה לתעשיית הרכב האמריקנית: אם התוכנית תצא לפועל יוכלו כספי הציבור להזרים דם חדש לעורקיהן של יצרניות הרכב המקומיות, ויאפשרו להן להשקיע בפיתוח פלטפורמות ייעודיות לרכב חשמלי ובסוללות לרכב חשמלי.
כמובן שכדי שכל זה יקרה צריך לקרות עוד דבר אחד, וזה שהדמוקרטים ינצחו בבחירות ויגשימו את הבטחתם לבוחרים.
