בשעה שיותר ויותר מדינות מכריזות על איסור מכירה של כלי רכב עם מנועי בעירה פנימית החל בתקופה שבין 2030 ל-2040, התחושה היא שענקיות הנפט לא באמת מאמינות שזה קורה.
אפשר כמובן לטעון שחברות שלא רואות את הנולד ולא נערכות מבעוד מועד לעולם משתנה מחסלות את עתידן, ושזאת בסך הכל הבעיה שלהן (ולא נשכח כמובן את IBM, קודאק ואחרות). מצד שני, כאשר מדובר בארגונים בעלי עוצמה, כח והשפעה – צריך לזכור שהם יכולים גם לעכב את המהפכות, אף אם לא למנוע אותן לחלוטין. דוגמא מן הימים האחרונים מציגה לנו חברת הנפט הענקית 'של' (Shell), אשר גרפה בסיכום השנה שעברה הכנסות בהיקף של כ-371 מיליארד דולר. 'של' הכריזה על כוונתה להכפיל את מספר עמדות הטעינה המהירה לרכב חשמלי שבכוונתה לפרוש בתחנות דלק שלה בגרמניה – ולהקים 200 כאלה במקום 100 שתוכננו במקור.
על פניו מדובר בתוכנית מבורכת, וצריך לזכור גם שחברת 'של' הקימה חטיבה ייעודית ל"אנרגיות חדשות". במסגרת זאת השקיעה החברה לא מעט כסף בחברות וסטארטאפים שמפתחים סוללות, ובשנה שעברה היא רכשה את חברת גרינלוטס האמריקנית (שפעילה בקליפורניה, קנדה, סינגפור והודו) אשר ממוקדת בתשתיות טעינה לרכב חשמלי. בנוסף, 'של' רכשה גם את חברת EOLFI הצרפתית, אשר מפתחת תשתיות אנרגיה מתמקורות מתחדשים כמו רוח ושמש. כל ההשקעות האלה מסתכמות בסכום מאד מכובד של כמעט 3 מיליארד דולר בשנה, וזה המון כסף, ובכל זאת מדובר בסדר גודל של אחוז אחד בלבד מכלל ההכנסות של אחת מחברות הנפט הגדולות והחזקות ביותר בעולם.
יתרה מכך: 'של' יצאה לאחרונה במבצע שגם הוא נראה נהדר, במבט ראשון, מבחינת הדאגה לעתיד כדור הארץ, אבל גם אותו צריך לקחת עם קורטוב של מלח. 'של' מאפשרת כעת לנהגים בגרמניה, אוסטריה ושוויץ להוסיף סנט אחד (של אירו) לכל ליטר דלק שהם מתדלקים, והיא מתחייבת להשקיע את הכסף הזה במימון פרויקטים "ירוקים" שיקצצו את פליטת הפחמן ברחבי העולם. במילים אחרות – חברה אשר במהלך 100 שנות קיומה גרמה לנזקים סביבתיים בהיקפים אדירים עושה כיום מגבית בקרב לקוחותיה כדי לסייע להם למרק את מצפונם על כך שהם משתמשים במוצר מזהם בעוד שהיא מרוויחה על המוצר הזה 371 מיליארד דולר בשנה…
אפשר כמובן לפטור את הפעולות של 'של' ושל חברות נפט אחרות ולטעון שהן לא יחידות בשוק האנרגיה, ושאם הן לא יחוללו את השינוי המתבקש ייכנסו גופים אחרים ויעשו את זה במקומן. במצב כזה, יהיה מי שיאמר, זאת תהיה בעיה שלהן אם הן לא תשרודנה את השינוי. אבל אפשר גם להתייחס לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים בראיה יותר מודאגת, ולהביע חשד כבד כלפי המניעים של חברות הנפט וגם כלפי המעשים שלהן. אין ויכוח על כך שחברות הנפט הן המפסידות הגדולות ביותר ממעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות, ואין מחלוקת על כך שיש בידיהן עוצמה כלכלית אדירה שמסוגלת לפעול לעיכוב תהליכים רגולטוריים שפוגעים בהן כלכלית.
כאשר חברה כזאת רוכשת חברה שמפתחת טכנולוגיה או תשתיות בתחום שמתחרה ישירות במקור ההכנסה הנוכחי שלה – אפשר להתייחס לכך כאל השקעה נבונה לקראת עתיד משתנה. באותה נשימה מותר לחשוד שזה גם מה שעלול להיות "חיבוק דב". היות שאת הטכנולוגיות המבטיחות האלה, ואת התשתיות, חייבים לקדם ולהקים במהירות רבה – אסור שיהיה מי שיש לו אינטרס לחנוק ולהקים אותם לאט לאט.
אז את החדשות אודות הכפלת מספר עמדות הטעינה המהירה ש'של' תפרוש בגרמניה אפשר לקרוא בשמחה ועם חיוך, אבל מותר גם לשאול את עצמנו "רק 200 עמדות?"
תסלחו לנו אם אנחנו נשמעים חשדנים כלפי המניעים של ענקית נפט, אבל לחברות כמו 'של' יהיה קל מאד להוכיח לכולם שהחששות שלנו מופרכים. כל שנדרש מהן זה להגדיל באופן ניכר ומשמעותי את ההשקעות שלהן בעולמות האנרגיה המתחדשת ולצמצם את המעורבות שלהן בשאיבת וזיקוק נפט. עד אז, כדאי להתרגש פחות מהודעות לעיתונות של חברות נפט ולהתלהב יותר מכל מי שפעיל בתחום הזה ולא קשור אליהן.
