בתחילת החודש, בשיטה הכל כך מוכרת וכל כך מטומטמת שמקובלת בישראל, נכנסו לתוקף תקנות חדשות "להסדרת" הרכיבה על קורקינטים בישראל. אין צורך לומר את המובן מאליו: מדובר כרגיל בטלאי על טלאי, שליפה מן המותן של מאן דהוא שלא בחן את תחום המיקרו-מוביליטי בראיה רחבה, ולא התאים בין התקנות למציאות או לצרכי התחבורה האמיתיים של מדינת ישראל. בנוסף, היות שגם אין סיבה להאמין שהתקנות ייאכפו באופן אפקטיבי (אלא באופן סלקטיבי, במקומות נוחים לפקחים ולא במקומות שבהם באמת נדרשת אכיפה), אין סיכוי שהן יחוללו שינוי חיובי כלשהו. מצד שני, למרות התסכול הרב מדרך הפעולה, שליפות מטומטמות כאלה הן לחם חוקה של התחבורה בישראל מזה עידן ועידנים – לכן הן לא מפתיעות.
כדי להבין את הפיגור, תרתי משמע, של מקבלי ההחלטות בישראל, כדאי לשים לב לפער בין הודעת חברת 'בירד' – המפעילה הראשונה בעולם של קורקינטים שיתופיים – לגבי בחירתה בעיר פריז כ"עיר הבירה האירופאית" שלה, לבין העובדה שתל-אביב הקדימה את פריז לפחות בחמש עד שבע שנים בכל הקשור לשימוש בקורקינטים ככלי תחבורה עירוני אישי.
חברת 'בירד' הכריזה היום (ה') על כוונתה לגייס אלף (1,000) עובדים בעיר פריז לעבודה בשלוחה האירופאית החדשה שלה, אשר שמה לה למטרה לקדם בשנתיים הקרובות פרישת קורקינטים חשמליים ברוב ערי אירופה.
מנכ"ל בירד, טרוויס ונדרזאנדן, צוטט בהודעת החברה לעיתונות כשאמר ש"פריז תהיה הבית השני של בירד". "כאשר השקנו את 'בירד' בפריז לפני כמעט שנה", הוא אמר, "נדהמנו מן המהירות שהפריזאים אימצו את השירות שלנו. האימוץ (שלהם) הצביע על צורך ורצון לחלופה למכוניות. פריז היא באמת מובילה עולמית במאבק נגד ההתחממות הגלובלית, ואנחנו רוצים לעזור להם להשיג את המטרות שלהם".
נכון להיום פועלות בפריז יותר מעשר חברות שמפעילות קורקינטים חשמליים וצי הקורקינטים בעיר האורות מונה כבר כ-20,000 יחידות. עד לסוף השנה צפוי היקף הצי הזה להכפיל את עצמו. בירד מקימה בפריז מרכז חדשנות ועסקים אשר ירכז פעולות שונות שלה הן ברמה העסקית, המכירתית והשיווקית, וגם – מה שיותר חשוב, בתחומים של "סקאוטינג" (חיפוש יזמים ויזמויות חדשניים), שותפויות ממשלתיות, תקשורת ועבודה מול רגולטורים באירופה. המרכז החדש של החברה יכלול גם את פעילות התמיכה בלקוחות, ובכלל זה מרכז ללימוד שימוש בטוח בכלים שבו יוכלו לקוחות החברה לקבל, למשל, קסדות.
סדר בבלאגן
כמו בתל-אביב ובעשרות ערים אחרות ברחבי העולם, גם רבים מתושבי פריז סובלים מן הנטייה של משתמשים חסרי התחשבות לנטוש את הכלים שלהם זרוקים באלף ואחד מקומות שמפריעים להולכי רגל ולשאר משתמשי הדרך. כמו בתל-אביב, גם בפריז הגיבה העירייה במהלך של הטלת קנסות על המפעילים והמשתמשים, וזאת בניסיון לצמצם את המפגע. החל ב-1 ביולי הוסמכו פקחי העיריה להחרים כלים ולרשום דוח על סך של 40 דולר לכל קורקינט שחונה באופן שמפריע לתנועה ולתושבים. מי שנתפס נוסע על מדרכה ישלם כ-150 דולר קנס, ובמקביל הוטלו גם מגבלות על הכלים עצמם, למשל, הגבלת מהירות ל-20 קמ"ש. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה לאחרונה שפקחי פריז עושים את עבודתם נאמנה וכבר בימים הראשונים למבצע האכיפה שלהם רשמו כאלף דוחות והחרימו כ-600 כלים.
כאמור, תל-אביב הובילה את סצינת הקורקינטים העולמית כבר החל מלפני כ-15 שנים, ובעיר אפילו פעלו שני יצרני קורקינטים "כחול לבן". אלא שמשרד התחבורה הישראלי, בטיפשותו הרבה, לא נקף אצבע כדי להסדיר את השימוש בכלים האלה או כדי להבטיח להם מרחב מחיה בתוך התווך העירוני. תחת זאת, לאחר כל גל תאונות מיקדו אנשי המשרד את מאמצי הדוברות שלהם בהתגוששות עם המוכרים והיצרנים ובתקנות טכניות שנוגעות לעוצמת המנוע ולמהירות התנועה של הכלים.
כך, בגלל חוסר מנהיגות, עצלות מחשבתית (או אימפוטנציה שכלית) פיספסו קברניטי משרד התחבורה שלנו את האפשרות להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום המיקרו מוביליטי, ודנו אותנו להשתרך אחר הנעשה בעולם.
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.
