שבדיה נקרעת בשנתיים האחרונות בוויכוח פוליטי ער לנוכח זינוק בשיעורי הפשע במדינה, ומי שליבה את האש בסוף השבוע האחרון הוא לא אחר מאשר האקאן סמואלסון, המנכ"ל המאד מוערך של יצרנית המכוניות וולוו. בראיון ליומון השבדי הנפוץ Svenska Dagbladet הזהיר סמואלסון, או אפילו איים, שהחברה שוקלת להעביר את מטה ההנהלה שלה אל מחוץ לשבדיה – בעיקר בגלל הפשע הגואה במדינה.

במשך עשרות שנים נהגה שבדיה לקלוט הגירה, ובין השאר קלטה גם ישראלים, פלסטינאים, ומהגרים מרחבי העולם כולו. לקראת אמצע העשור – בעיקר על רקע "האביב הערבי", משבר האקלים במזרח התיכון ובאפריקה, ומלחמות האזרחים בסוריה, בעיראק ובמדינות שונות באפריקה – היא קלטה מספר רב מאד של מהגרים ופליטים מאזורים אלה, יותר מאשר רוב מדינות אירופה באופן יחסי לגודל האוכלוסיה שלה. המצדדים בקליטת פליטים בשבדיה מדברים בשבחי ה"גיוון התרבותי" ומזכירים את העובדה שהמדינה סובלת מהזדקנות האוכלוסיה ומשיעור ילודה נמוך. המתנגדים מתארים את הזינוק ברוב המדדים של פשיעה, ובמיוחד במעשי אונס, שוד, ואנדליזם ופשע של כנופיות. אלא וגם אלה, כנראה בשם ה"פוליטיקלי קורקט", נמנעים מלמתוח קו ישיר בין פשע לבין פליטים ומבקשי מקלט – אבל הטענה הזאת מרחפת באופן מאד ברור מעל לשיח הציבורי.

במשך שנים הוגבל הוויכוח בעיקר לדרום המדינה, ובמיוחד לעיר הנמל מאלמו שסמוכה לגבול הימי עם דנמרק, שם ישנן שכונות גדולות שנחשבות ל"גטאות" של מהגרים שבהן מתנהלת "מדינה בתוך מדינה" והמשטרה כמעט מנועה מלהיכנס אליהן. בעקבות דוח מיוחד של האו"ם "הוכתרה" מאלמו כבר לפני שנים אחדות בתואר הלא מחמיא של "בירת האונס של אירופה".
בשנים האחרונות מתפתח מצב דומה גם בגטבורג שנחשבת ל"עיר הבירה" של וולוו. שם נמצאים המטות של יצרנית המכוניות וולוו ושל יצרנית המשאיות וולוו, שהיא חברה אחרת ונפרדת ממנה, ובסמוך לה נמצאים גם מפעלי הייצור של שתי החברות.

האקאן סמואלסון, מי שמכונה "האיש שהחזיר לוולוו את הניצוץ", מונה למנכ"ל החברה בשנת 2012, כשנתיים לאחר שיצרנית הרכב הסינית 'ג'ילי' רכשה אותה מידי פורד האמריקנית. האקאן סמואלסון נחשב למנהל מוערך מאד בתעשיית הרכב, ולסערה שהוא עורר בשבדיה יכולה להיות משמעות, גם אם עקיפה, בכל הקשור לישראל בכלל ובפרט לתעשיית האוטו-טק שמתפתחת אצלנו.

כדי להבין מה משקלו של האיש בתעשיית הרכב יש לתת לו את הקרדיט למהפך מאד משמעותי שהתחולל ביצרנית הרכב הקטנה מאז שהוא מונה לתפקידו בשנת 2012. כאמור, ג'ילי הסינית קנתה את וולוו מידי פורד בשנת 2010, וזאת לאחר מספר שנים של הפסדים. וולוו אמנם נכנסה באופן מיידי למשטר חדש, צופה פני עתיד, והגדילה באופן משמעותי את היקף המכירות שלה, אבל לא הצליחה להתגבר על ההפסדים התפעוליים. כשנתיים לאחר הרכישה בחרו אנשי ג'ילי את סמואלסון, מי שהיה חבר במועצת המנהלים של יצרנית המשאיות הגרמנית MAN ומנהל חטיבת האוטובוסים שלה, ותחת ניהולו בוצעה רפורמה מקיפה בכל קו המוצרים של החברה.

בגיבוי מלא של ג'ילי הציגה וולוו מכוניות סדרת מנועים חדשה, פלטפורמות מודולריות חדשות שעליהם נבנו דגמים מודרניים, והיא החלה לייצר מכוניות בסין במפעל חדש וכן במיזם משותף חדש עם ג'ילי – שבמסגרתו הוקם מותג חדש בשם Link & Go. וולוו גם השיקה מותג ספורטיבי – 'פולסטאר', והחלה לשתף פעולה עם ג'ילי באופן שבו הסינים בונים מכוניות שלהם על פלטפורמות שהונדסו על-ידי וולוו. בשש שנותיו של סמואלסון על ההגה של וולוו הכפילה החברה השבדית את מספר המכירות שלה, במידה רבה בזכות השוק הסיני ועל אף הקושי במכירות בארה"ב. בשנת 2014, כשנתיים לאחר כניסתו לתפקיד, עברה וולוו לרווח ומאז היא משפרת בעקביות את ביצועיה הכספיים ונמצאת בדרך אל היקף ייצור של מיליון מכוניות בשנה.

במקביל, והרבה יותר חשוב – וולוו הייתה יצרנית הרכב הראשונה בעולם שהכריזה על כך שהיא מתכוונת "להיגמל" ממנועי בעירה פנימית ובשלב ראשון להפסיק לייצר מנועי דיזל. וולוו, תחת סמואלסון, הכריזה גם שכל המכוניות שלה יונעו כבר בתוך כשנתיים מהיום אך ורק על-ידי מכוניות "מחושמלות" – היברידיות קלות, היברידיות נטענות או חשמליות טהורות, ושעד לשנת 2025 תהיה שליש מן התוצרת שלהם מכוניות חשמליות טהורות.

הנקודה הישראלית

וולוו, על אף שהיא אחת מיצרניות הרכב הקטנות בעולם, נמצאת בחזית הטכנולוגיה גם בכל הקשור לפיתוח של טכנולוגיה לרכב אוטונומי, ובזירה זאת היא משתפת פעולה עם מספר גורמי מפתח – מגוגל ועד אובר דרך מובילאיי ואינטל. מבחינה זאת, במרכזי המחקר והפיתוח של וולוו נדרשים כיום הרבה מאד עובדים מיומנים מתחום האוטו-טק מאשר בתחומים המסורתיים של הנדסת וייצור רכב. הטענה של סמואלסון היא שהחברה מתקשה להיות אטרקטיבית עבור עובדים כאלה – וזאת טענה מדהימה לנוכח העובדה שבעבר נחשבה גוטבורג לאחת הערים השקטות והמקסימות במערב אירופה.

כאמור, בראיון ליומון השבדי Svenska Dagbladet טען סמואלסון שהחברה שבניהולו מתקשה מאד למשוך אליה מומחים זרים, מנהלים ועובדים מיומנים בגלל "הפגיעה בביטחון הציבור". לדבריו, זינוק בהיקפי הפשיעה בעיר השנייה בגודלה בשבדיה, וכן בעיות בתחומי החינוך והדיור, גורמים לכך שעובדים כאלה מסרבים לעבור לגטבורג. "אנחנו חברה שמייצרת מכוניות", הוא אמר בראיון, "ולא יכולים לפתור את הבעיה הזאת". סמואלסון הזהיר בראיון שאם מצב זה לא ישתנה החברה עשויה/עלולה להעביר את מטה החברה אל מחוץ למדינה.

ישראל, מצד שני, מעולם לא נמצאה על מפת תעשיית הרכב העולמית, והמציאות הזאת משתנה בשנים האחרונות ככל שגדלה החשיבות של תוכנה ושל מערכות אלקטרוניות בתוך הרכב. לנו אין אמנם עדיין בעיה אקוטית של פשיעה או הגירה, אבל חברות וסטארטאפים ישראלים מתקשים יותר ויותר להחזיק עובדים מיומנים בישראל – בין השאר בגלל קשיים בתחומי הדיור, יוקר המחיה, חינוך ותחבורה. בדומה למצב של וולוו בגוטבורג, מציאות כזאת עלולה לגרום לחברות רב לאומיות – אפילו כאלה שרכשו חברות ישראליות – להעדיף להוציא מכאן את מרכזי הפיתוח שלהן אל מדינות אחרות.

באופן טבעי, למי שאחראי לסדר הציבורי לא נוח עם ההצהרה של סמואלסון, והיא עוררה תגובה כועסת של מפקד משטרת גטבורג, אריק נורד. לדברי נורד, "בהשוואה לערים אחרות בעולם המצב בעיר לא כל כך גרוע, וש"מה שנראה כ"נורמלי" במקום אחר מקבל תשומת לב רבה בשוודיה". עוד טען נורד שסמאולסון מסתמך יותר מדי על השיח ברשתות החברתיות. "אפילו אנשים כמו האקן סמואלסון מקבלים את המידע שלהם ממה שהם קוראים בפייסבוק ובטוויטר", הוא אמר, "וזה לא אומר שזה נכון".

בשונה מנורד, מי שכן לוקח ברצינות את דברי סמואלסון, וגם מביע לקיחת אחריות על המצב במדינה, הוא ראש ממשלת שבדיה, סטפן לופבן, שאמר שהוא מכבד את חוות דעתו של סמואלסון. "אם וולוו חווה בעיות כאלה אז זה באמת המצב", הוא אמר, והבטיח לפעול כדי לפתור את משבר הדיור, לשפר את החינוך ולהילחם בפשע. "אנחנו משקיעים יותר בהשכלה גבוהה והכפלנו את היקף כח המשטרה מאז שקיבלנו את התפקיד", הוא אמר בתגובה.