ביום חמישי האחרון ערכה לשכת המהנדסים בישראל את הכנס השנתי להנדסת רכב, ולא במקרה זה היה אחד הכנסים שמשכו אליו את המספר הרב ביותר של משתתפים – מרצים ואורחים – בשנים האחרונות. בששת העשורים הראשונים לחיי מדינת ישראל היא הייתה קטנה מכדי לבסס בה תעשיית רכב עם איזו שהיא השפעה על העולם, אבל בעשור האחרון חל שינוי דרמטי: ישראל הייתה לאחת המדינות המובילות בפיתוחים טכנולוגיים שקשורים לתעשייה הזאת בעוד שתעשיית הרכב הייתה לאחד "הקטרים" המשמעותיים לצמיחת ההי-טק בישראל.
אהרון אהרון, מנכ"ל רשות החדשנות (לשעבר "המדען הראשי"), מאמין שנקודת המפנה המשמעותית ביותר למגמה הזאת התקיימה בשנת 2008, כאשר ממשלת ישראל השקיעה בהקמת שלוחת מחקר ופיתוח ישראלית של יצרנית הרכב האמריקנית ג'נרל מוטורס. השקעה זאת, לדבריו, התבססה על ההערכה של מקבלי ההחלטות ברשות לפיה התעשייה שמתפתחת סביב רכב אוטונומי תהיה מנוע צמיחה להי-טק בפרט ולמשק הישראלי בכלל.
את הרצאתו בכנס הנדסת הרכב פתח אהרון אהרון בתיאור ההאצה של קצב הקליטה של טכנולוגיות חדשות, שאותה אייר בדוגמאות דומות מאד לאלה שהביאו אנשי MAAS בכנס אחר של לשכת המהנדסים, שנערך אך לפני כחודש ועסק ב"ניידות כשירות" (Mobility as a service). הפואנטה של הדברים, וההתאמה שלהם לכנס הנוכחי ("המרוץ העולמי לכלי רכב חשמליים ואוטונומיים") היא שהיקף הייצור והמכירות של רכב חשמלי בעולם מכפיל את עצמו בשנים האחרונות בכל כמה שנים, וזה פותח אפשרויות עצומות בפני התעשייה הישראלית.
"מכוניות", אמר אהרון, "משתנות בשנים האחרונות ממצב שבו 90% מן הערך שלהן נבע מ"ברזלים", "חומרה", ו-10% נבע מ"תוכנה", אל מצב שבו רק 40% מן הערך יהיה הרכב עצמו, 40% נוספים יהיו "תוכנות", ו-20% מן הערך ינבע מתוכן אשר יונגש למי שנוסעים ומשתמשים ברכב. במקביל, כלי הרכב הופכים להיות מקושרים (Connected), אוטונומיים, שיתופיים וחשמליים, והמשמעות היא שלהי-טק הישראלי יש ויהיה הרבה מאד מה להציע לתעשייה.
בשנת 2018, עשר שנים אחרי ההשקעה הראשונה מבין שתיים ביחידה הישראלית של ג'נרל מוטורס, פעלו בישראל כ-550 חברות שקשורות בדרך זאת או אחרת לתעשיית הרכב והושקעו בהן כ-800 מיליון דולר. רשות החדשנות השקיעה בסיכום 2018 כ-1.7 מיליארד שקל ב-1500 פרויקטים שונים (בכל התחומים – ג.מ.), מהם כ-450 מיליון ש"ח בחברות חדשות שמעולם לא הגישו קודם לכן בקשת סיוע לרשות החדשנות".
שתי השאלות הבאות שעליהן התעכב אהרון הן אחת כללית – מדוע צריכה ממשלת ישראל להשקיע כסף בשוק הפרטי, והאחרת ספציפית לתעשיית הרכב: מה עושה את המשק הישראלי כל כך אטרקטיבי מבחינתה? "אנחנו משקיעים בחברות ונותנים להן מענקים למחקר ופיתוח, והתשובה לשאלה "מדוע" היא "מכיוון שקיים כשל שוק": בחברות שנמצאות בשלבים מוקדמים של החיים שלהן אין אינטרס ל-VC, קרנות ההון הפרטי, להשקיע, וזאת ראשית לכל מכיוון שעד שהן ישיגו החזר על ההשקעה שלהן יעבור זמן רב ובעיקר מכיוון שהסיכון מבחינתן מאד גבוה ואחוזי ההצלחה נמוכים מאד ועומדים על בין 6-12% בלבד.
סיבה נוספת היא צורך להשקיע בתשתיות, כדי לבנות בסיס לתחומים שלדעתנו יובילו את התעשייה, כמו במקרה של ג'נרל מוטורס בשנת 2008. צריך לזכור שכ-50% מערך היצוא הישראלי כיום נובע מן ההי-טק, למרות שהתעשייה הזאת מהווה בסך הכל 8.3% מן המשק. "הקטר" הזה מושך את כל המשק קדימה ועלינו ראשית לכל לשמור על הקיים. ממשלות בעולם משקיעות השקעות גדולות מאד בתעשיות שלהן ואנחנו נמצאים בתחרות קשה מבחינה זאת. סיבה נוספת להשקעה של ממשלה בתחום הזה היא כדי להגדיל את הערך הכלכלי של חברות שכבר קיימות ופועלות בארץ".
אבל מדוע להשקיע דווקא התחום הרכב, מה הפך פתאום את ישראל למובילה עולמית מצליחה כל כך בתעשייה הזאת?
"אין הרבה דברים מיוחדים בישראל שרלבנטיים לתחום הזה. נכון, מה שמייחד אותנו זה אולי הצבא, אבל האקדמיה אצלנו לא שונה. נכון, יש "אווירת סטארט-אפ" עם כ-6000 סטרטאפים פעילים בארץ ויש גם מימון פרטי נדיב מאד – בתעשייה הזאת הושקעו בשנים האחרונות 6.5 מיליארד דולר ופועלות כאן 380 חברות זרות. אבל "הפואנטה" היא מה שאני קורא לו "היתרון לקוטן": אנחנו כל כך קטנים שכולם כאן מכירים את כולם, וזה הכח הייחודי רק לישראל. היתרון שלנו נובע מן היכולת שלנו לעבוד יחד עם כל המרכיבים כדי לנצל את מה שכל אחד מביא לשולחן, והעבודה הצמודה הזאת היא מה שמייחד אותנו ופועל לטובתנו".
נקודה מעניינת נוספת שהעלה אהרון אהרון נוגעת לפעילות של הרשות ולדרך שבה היא משקיעה: "כממשלה", אמר אהרון, "אנחנו מאמינים שאנחנו לא יודעים במה להשקיע. זאת הסיבה שאנחנו ממתינים שהשוק יבוא אלינו במקום שאנחנו נבוא לשוק. כל חברה, עם כל טכנולוגיה, בכל שלב שלה בחיים, מוזמנת לבוא אלינו ואנחנו מצידנו משקיעים בכל דבר: ברכב אוטונומי אבל גם במכניקה ובפלסטיקה ובחלל ובפארמה – בכל דבר אפשרי שאפשר לחשוב עליו. יש לנו כ-200 בודקים מיומנים שמסוגלים לבדוק כל דבר.
יש לנו רק שני תנאים שאנחנו מקפידים עליהם, והראשון הוא תשובה לשאלה "האם יש כשל שוק?" אם אין כשל שוק, ויש חברות פרטיות שמוכנות להשקיע – ודאי שאנחנו לא נשקיע. אבל אם קיים כשל שוק – התפקיד שלנו הוא להסיר אותו. השאלה האחרת היא אם מדובר בהשקעות בתשתית ארוכת שנים ובטכנולוגיות שנראות מבטיחות. לא תמיד אנחנו מצליחים אבל השאיפה שלנו היא לבחון מה לדעתנו יהיה בעוד עשר שנים, ולנסות להקדים את המגמה ולהשקיע בזה כבר עכשיו".
צילומים: יח"צ, יעל אמיר
