צרות של אחרים: מה נעשה אחרי שהממשלה תאפשר לנו תחבורה משתפת?

החסינות שמעניקה ממשלת ישראל לנהגי המוניות לא מאפשרת ל'אובר' ול'ליפט' לפעול אצלנו כמו בארה"ב אבל הי, תסתכלו על הצד הטוב של זה: לפחות נחסכות מאיתנו כמה דאגות. וגם: מה הבעיה שהפתרון שלה שווה הרבה כסף?
AUDI Q4 SB E-TRON

 

הסעת בני משפחה צעירים מהווה אתגר יום יומי עבור משפחות רבות החל מגיל הגן, וביתר שאת ככל שהילדים גדלים ואנחנו שואפים שלוח הזמנים שלהם יכלול הרבה יותר פעילויות ומפגשים חברתיים מאשר זמן מבוזבז מול מסכים. רוב המדינות בעולם – בהן מדינות מפותחות כמו ארה"ב ופחות מפותחות כמו מצריים או הרשות הפלסטינית, מאפשרות להפעיל שירותי תחבורה משתפת כמו אלה של 'אובר' ו'ליפט' במערב או 'דידי' ו'יאנדקס' במזרח. אחד היישומים הנוחים של שירות כזה הוא האפשרות לשחרר את אחד ההורים מן הצורך להסיע את הצאצאים מבית הספר אל חוג או פעילות כאלה או אחרים, וככל שהורים מוצאים את עצמם מושקעים יותר בעבודה כך הופך השירות הזה לחיוני יותר.

 

 

כמובן שלאותה מטרה אפשר להשתמש גם בשירותי המוניות המוכרים והוותיקים, או באוטובוסים, אלא שהאפשרות הראשונה יקרה מידי עבור משפחות רבות, והאפשרות האחרת לא מספיק זמינה בערים ובאזורים רבים בארץ.

כך או אחרת, עשר שנותיו של ישראל כץ במשרד התחבורה מנעו עד היום את כניסת שירותי ההסעה המשתפת לישראל, ואנחנו כאן כדי להראות לכם את הצד הטוב של הפיגור שלנו אחר הנעשה בעולם. לכל תופעה, כך מסתבר, יש תופעות לוואי, וגם ההקלה שנובעת מכך שמישהו אחר יכול להסיע את הילדים שלך לחוגים מגיעה עם מחיר: מסתבר שהורים בארה"ב חוששים במידה מסוימת לשלומם ולבטיחותם של ילדיהם כאשר הם מוסעים על-ידי נהגים זרים. מה שמעניין בסוגיה הזאת, שלכאורה כלל לא רלבנטית לישראל, זה שכל בעיה מהווה אתגר ולפתרון שלה יש כנראה ערך כלכלי.

צריך להקדים ולומר שבארצות הברית קיימת תופעה של חטיפת ילדים ושל פגיעה בילדים, וזאת הסיבה שהמדיניות של רוב המפעילים הגדולים היא לא לאפשר הסעה של ילדים בני פחות מ-18 מבלי שיתלווה אליהם מבוגר. בפועל, כפי שמראים הנתונים שיובאו כאן, אין אכיפה אפקטיבית של הכלל הזה, ורבים מבני ה-14-18 משתמשים בשירותי ההסעות המשתפות בידיעת הוריהם או בלעדיה. בית החולים לילדים סי.אס מוט (C.S. Mott Children's Hospital), ששייך לאוניברסיטת מישיגן, ערך סקר לאומי ברחבי ארה"ב אודות תופעת ההסעה של בני נוער בשירותי הסעה משתפת, ובחן את עמדות ההורים ואת החששות שלהם בנוגע לכך. הנתון החשוב הראשון הוא ש-1 מכל 8 הורים (13%) דיווח על כך שילדיו, בקבוצת הגיל 14-17, השתמשו בשירותי הסעה משתפת לבד או עם בני נוער אחרים. בקרב הורים לנערים ונערות בני 18 גדל שיעור זה ל-31%, והשימוש בשירותים נפוץ יותר באזורים עירוניים מאשר באזורים כפריים.

כשלושה רבעים (73%) מבין ההורים שהצהירו שילדיהם משתמשים בשירותים אלה הביעו חששות מפני סכנות אפשריות לילדים, ועיקר החשש הוא לגבי נהיגה לא בטוחה של הנהגים – בעיקר לגבי נהיגה במהירות מופרזת או תחת הסחת דעת כמו שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה. יותר ממחצית (59%) מההורים מודאגים גם לגבי הסיכוי שנהגים נוהגים תחת השפעת אלכוהול או סמים, ומחצית מההורים (50%)  מודאגים שצאצאיהם לא מקפידים על חגירת בטיחות בעת הנסיעה.

 

 

בקרב 67% מן ההורים קיים חשש שמא ילדיהם יהיו קורבנות לתקיפה מינית, ובאופן טבעי החשש הזה גדול יותר בקרב הורים של בנות מאשר הורים של בנים, והחשש גדל ככל שהילדים צעירים יותר. לעומת זאת, הורים שילדיהם משתמשים בשירותים אלה יחד עם חבר או חברה פחות מודאגים בהשוואה לאלה שבני הנוער שלהם נוסעים לבדם. רוב ההורים (70%) מאמינים שגיל המינימום לשימוש בהסעה משתפת צריך להיות 18 לפחות, 13% מן ההורים סבורים שגיל 17 הוא גיל מספיק בוגר כדי להתחיל, ו-11% מאמינים שגם גיל 16 הוא גיל בוגר דיו לצורך זה. רק 6% מן ההורים סבורים שאפשר להתיר לבני 14 או 15 להשתמש בשירותי נסיעה משתפת.

המידע הזה מזכיר לנו דבר אחד ומגרה את הדמיון שלנו לדבר אחר. הסעה משתפת – כלומר האפשרות להרחיב את מעגל המתפרנסים משירותי ההסעה ובדרך זאת להוזיל ולהנגיש אותה לציבור רחב מאד – היא תופעה חדשה, יחסית, בעולם, וכמו כל דבר חדש יש לה "מחלות ילדות" ובעיות שנפתרות בתוך כדי התפתחות. נהגי המוניות בישראל משתמשים ב"בטיחות הנוסע" כחסם גורף מפני הפעלת השירות – ובלי להתמודד באופן יעיל וכנה עם הטיעון הזה – וגם עם הסכנות האמיתיות שקיימות בפועל – יהיה קשה מאד לעבור את המשוכה הזאת.

למרות שעד היום נמנע מאיתנו לחוות "על בשרנו" את היתרונות והחסרונות של הסעה משתפת, אין זה אומר שהשכל הישראלי לא יכול למצוא פתרון לבעיה אמיתית ולהעלים אותה. קצה החוט – לכל מי שרוצה לפתור את החידה – נמצא קרוב לוודאי בצד של המשתמש. למפעילות השירות – חברות כמו 'אובר' ו'ליפט', יש כמובן אינטרס לסנן בדרך היעילה ביותר את הנהגים ולהגן בדרך הטובה ביותר על הנוסעים מפני שכל תקלה, תאונה או פגיעה בנוסע גורמים להם נזק עצום. מצד שני, לחברות האלה יש גם אינטרס כלכלי והן זקוקות לכמה שיותר נהגים.

אפליקציה שתתמקד בשלומו של הנוסע, תאפשר לו לדרג (אפילו בדרך אוטומטית) את הנהג, הרכב ואת נותן השירות "מעל לראשם" של מפעילות השירותים, ובתוך כל זה גם תנטר את ביטחון הנוסע ותאפשר פונקציית מצוקה במקרי חרום – יכולה להרגיע את ההורים ולהניב למפתחים שלה לא מעט כסף ותהילה.

 

צילומים: Lyft, C.S. Mott Children's Hospital