טויוטה, יצרנית הרכב הגדולה ביפן והשנייה בגודלה בעולם, חברה עם ארבע יצרניות רכב סיניות ועם חברת מחקר ופיתוח לשיתוף פעולה שמטרתו לתכנן תהליכי ייצור ומסחור פשוטים ויעילים של תאי דלק מימניים להנעת כלי רכב מסחריים. שש החברות ישקיעו יחד בפרויקט הזה כ-46 מיליון דולר, וטויוטה תוביל אותו ותחזיק בנתח בעלות של 65%.
הנעה באמצעות תאי דלק מימניים היא ללא ספק שיטת ההנעה הבאה, ודאי ככל שמדובר בכלי רכב כבדים ובכלי רכב לנסיעות ארוכות, וטויוטה כבר סימנה את המטרה הזאת לפני עשור – הרבה לפני שנאלצה לעשות פניית פרסה ולחזור אל ייצור רכב חשמלי טהור.
גם ממשלת סין, אשר הימרה הרבה יותר טוב מטויוטה והשקיעה כבר לפני יותר מעשור משאבים רבים – כלכליים וארגוניים – בתחום הרכב החשמלי, זיהתה זה מכבר שהצעד הבא של תעשיית הרכב יהיה אל עולם המימן, והיא נחושה לעשות את כל מה שנדרש כדי להוביל גם שם. כבר בשנת 2016 הציגה ממשלת סין "מפת דרכים טכנולוגית" לחסכון באנרגיה ולכלי רכב שמונעים באמצעות "אנרגיה חדשה", כלומר חזון למשק אנרגיה מבוסס מימן. מטרת התוכנית היא לצמצם את פליטות המזהמים מכלי רכב, ובאותה נשימה גם כדי לקדם את תעשיית הרכב שלה ביחס לתעשיית הרכב העולמית. כנהוג בסין, תוכנית זאת כופה, למעשה, שיתוף פעולה לאומי בין יריבים מסחריים לכאורה.
בקבוצה החדשה, שאותה תוביל טויוטה, חברות ארבע יצרניות רכב שכולן בבעלות ממשלות מקומיות או של ממשלות ערים (להבדיל מיצרניות שנסחרות בבורסה) ולשתיים מהן, GAC ו-FAW, יש כרגע קשרי עבודה קבועים עם טויוטה (GAC בונה בגוואנג'ו, סין, מכוניות מדגמי טויוטה, ול-FAW יש מיזם משותף לייצור רכב, שחוגג כעת 20). FAW היא אחת מארבע היצרניות הגדולות בסין, ושתי יצרניות רכב גדולות נוספות הן BAIC (בייג'ין אוטומוטיב) – אחת החברות הממשלתיות הגדולות במדינה, ודונגפנג, שמחזיקה גם בבעלות חלקית בפיז'ו-סיטרואן-אופל. הגלגל השישי במיזם זה היא חברת בייג'ינג SinoHytec אשר עוסקת בפיתוח וייצור של תאי דלק מימניים. כל אחת משותפותיה של טויוטה תחזיק בנתח בעלות של בין 5% ל-15%.
המיזם המשותף יוקם ויופעל בביג'ין עוד לפני סוף השנה הנוכחית, ובמסגרתו יפותחו תהליכי תכנון, ייצור, מסחור והטמעה של תאי דלק גדולים שמיועדים להנעת משאיות, אוטובוסים וכלי רכב מסחריים. בנוסף, המיזם יעסוק גם בתחום תשתיות ההולכה של מימן ושל תדלוק באמצעותו.
לקריאה נוספת: טויוטה מבטיחה: בתוך פחות מעשור מכוניות תא דלק יעלו כמו היברידיות
נכון להיום כמעט ואין כלי רכב מונעי מימן על כבישי העולם, ואחד הדגמים היחידים של מכוניות נוסעים שמונעות במימן הוא טויוטה 'מיראי' שהוצגה לראשונה בשנת 2014 והשיווק המסחרי שלה החל לפני כשנתיים. בנוסף, מוקדם יותר השנה הקימה טויוטה ביפן מיזם מו"פ עם חברת המשאיות היפנית הגדולה ביותר, 'הינו', ששייכת לטויוטה. גם להונדה הייתה מכונית מימנית, קלאריטי, שהוצעה במתכונת של ליסינג בארה"ב, אולם הונדה קיפלה את המיזם האמריקני שלה לפי שעה. מאידך, הונדה הכריזה על כוונתה להיכנס לתחום הנעת מימן של כלי רכב מסחריים, ולצורך זה נקשרה לפרויקט משותף עם חברת איסוזו היפנית. גם וולוו השבדית-יפנית ומרצדס הגרמנית מפתחות טכנולוגיה בתחום זה, וגם לג'נרל מוטורס היו הכרזות ואבות טיפוס, אבל מי שמובילה אותו כרגע בהפרש ניכר היא יונדאי הקוריאנית.
סין, יפן או קוריאה?
יצרנית רכב חשובה נוספת ששוקדת על המדוכה היא פולקסווגן – שהיא יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם והיצרנית המובילה בהיקף המכירות בסין. כחלק מ"מפת הדרכים" שלה עושה ממשלת סין מאמצים גדולים לשתף אותה באקו-סיסטם שמתהווה בתחום המימן, במטרה להגביר את התחרות ואת התעוזה של השחקנים השונים.
ממשלת סין היא לא היחידה שזיהתה את הפוטנציאל העצום שטמון בשוק אנרגיה מבוסס מימן – גם מבחינת מגזר האנרגיה וגם עבור תעשיית הרכב, אבל היא ללא ספק המדינה שמסוגלת לבצע את ההשקעות המאסיביות ביותר לצד יישום רגולטיבי אפקטיבי. בקוריאה, כאמור, מובילה יונדאי את המהלך ומבנה שוק הרכב פשוט בהרבה, אלא שמדובר גם בשוק הרבה יותר קטן. ממשלה חשובה נוספת שזיהתה את הפוטנציאל והציגה חזון משלה בתחום זה היא יפן, והממשלה היפנית רצתה מאד להציג את ההישגים שלה בתחום זה במהלך אולימפיאדת טוקיו שאמורה הייתה להתקיים השנה. כרגע קשה לומר אם ביטול האולימפיאדה כפועל יוצא של מגפת קורונה "שופך מים קרים" על המאמצים הממשלתיים בתחום זה, אם כי ברור שגם היפנים יצטרכו לקבל החלטות חשובות בנוגע להקצאת תקציבים ממשלתיים.
כאשר בוחנים את ההקבלה בין ההשקעות שנדרשות בתחום ההנעה המימנית ביחס לאלה שנדרשו, ועדיין נדרשות, בתחום הרכב החשמלי – קל לראות את הדמיון וגם את הפוטנציאל. בשני הקצוות נמצאות סין מצד אחד וארה"ב מן הצד האחר, עם ניצחון ברור ומוחץ למדיניות הממשלתית הסינית. הסינים הימרו על כך שהשקעה מאסיבית בטכנולוגיה חשמלית תאפשר לתעשיית הרכב שלהם "לקפוץ קפיצת צפרדע" מעל לתעשיית הרכב העולמית שהקדימה אותם בשנות דור, וההימור שלהם היה נכון והצליח. הממשלה האמריקנית, לעומת זאת, לא השקיעה כמעט השקעות ממשלתיות ולא הציגה חזון לשימוש במימן במשק האנרגיה ולכן נותרה הרחק מאחור. לולא היוזמה המיוחדת והמוצלחת של 'טסלה' הייתה ארה"ב נותרת עוד יותר רחוק מאחור.
שאלת מיליון הדולר, כעת, היא אם האמריקנים יפיקו לקחים וינהגו אחרת בכל הקשור למימן, וכל הסימנים כרגע לא נראים מאד מעודדים, בעיקר מפני שלתעשיות האנרגיה המסורתית בארה"ב יש השפעה רבה מאד במסדרונות הממשל. מי שהתעשתו בינתיים, לכל הפחות בתחום ההנעה באמצעות חשמל, הם האירופאים אשר כללו בתוכניות החילוץ הכלכליות שלהם תקציבים ממשלתיים נדיבים למדי להשקעה בתשתיות טעינה לרכב חשמלי.
ככל שאפשר להמר כרגע, נראה שסין יכולה לשחזר את ההישג שלה מתחום ההנעה החשמלית גם בתחום המימן, ולהמיר את סקטור הרכב הכבד והמסחרי שלה משימוש במנועי דיזל למערכות הנעה מימניות. סין, כיום, היא שוק הרכב הגדול ביותר בעולם, יותר קל לה לקבוע ולאמץ סטנדרטים, והיקף השוק שלה יוצר יתרון משמעותי לגודל גם ביחס לארה"ב, שלא לדבר על יפן, קוריאה או אפילו על האיחוד האירופאי. "מפת הדרכים" של הממשלה הסינית מציגה מיליון כלי רכב שמונעים באמצעות תאי דלק על כבישי סין עד לשנת 2030, וכשהסינים רוצים משהו הם מבצעים אותו.
עד לשנת 2023 יושקעו בתחום ההנעה המימנית ותשתיות המימן כ-17 מיליארד דולרים, מהם 7.6 מיליארד בפרויקט סיני אחד לייצור כלי רכב עם תאי דלק במחוז שנדונג שעל חופה המזרחי של סין. השקעת משאבים בקנה מידה כזה, הקמת מרכזי פיתוח והקמת תשתיות מתאימות פותחת לא מעט הזדמנויות עבור חברות סטארט-אפ מן התחום, כמו גם עבור חברות מבוססות.
