כעשור וחצי לאחר שתל-אביב קלטה את הקורקינטים החשמליים הראשונים שלה יזכו סוף סוף תושבי הערים בבריטניה ליהנות מנפלאות המיקרו-מוביליטי – ניידות אישית ממונעת.
ממשלת בריטניה העבירה חקיקה שמאפשרת לכל עיר ורשות מקומית לקבוע תקנות שיאפשרו שימוש בקורקינטים חשמליים על דרכים ציבוריות, אם כי בשלב זה הבריטים מגדירים את המהלך כ"ניסוי", והוא יבוסס, רובו ככולו, על קורקינטים בבעלות חברות המיקרו-מוביליטי בהן בירד, ליים, ווי וטייר.
הבריטים, שמאמצים את התחבורה האישית הממונעת שנים רבות אחרי עמיתיהם, למדו מן הניסיון שנצבר בעולם, אבל ככל הנראה לא מספיק. מצד אחד, התקנות החדשות לא מאפשרות נסיעה על מדרכות וגם לא ב"שטחים מעורבים" שבהם ישנה תנועת הולכי רגל (וזאת בניגוד מוחלט לפרנסי העיר תל-אביב שהמציאו את האסון התחבורתי הזה ואף בזבזו כסף בלסמן אותו), אך מצד שני הן לא מחייבות חבישת קסדה למרות שהפגיעות הקשות ביותר ברוכבים הן פגיעות ראש.
כפי שאפשר להבין, עד היום קורקינטים חשמליים אינם חוקיים לשימוש בדרכים ציבוריות בבריטניה, וכל מי שמכיר את האימפריה לשעבר לא יופתע לגלות שהסיבה לכך נעוצה בחוק שחוקק בשנת 1835 וטרם הוחלף. במקור תכננה הממשלה להציג את החוק החדש ולהתחיל בניסויים רק בשנה הבאה, אלא שמגפת קורונה מונעת מבריטים רבים את האפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית בכלל ובפרט ברכבות ובאוטובוסים. זאת הסיבה שבזכותה הוחלט להקדים את הניסויים ולהציג את החקיקה החדשה כבר בסוף יוני.
אגב, לנו אמנם מותר להסתלבט על הבריטים שמפגרים כל כך באימוץ סוג התחבורה הזה – אבל מצד שני מותר לנו להתגעגע למנדט הבריטי כאשר אנחנו מתפעמים מן העבודה היסודית שעשו המחוקקים הבריטים (גם) בנושא זה.
בשונה מאנשי משרד התחבורה שלנו, אשר גם כעבור 15 שנים עדיין לא החליטו כיצד לרתום את הטכנולוגיה למען הציבור במקום כנגדו, הבריטים משקיעים 8.5 מיליארד שקלים (!) בהקמת תשתיות של שבילי אופניים ובעידוד השימוש בהם, ומתוך זה מוקצים יותר ממיליארד שקלים (!) להרחבת מדרכות ולהכשרת שבילים עירוניים ייעודיים לקורקינטים חשמליים. מהירות הנסיעה של קורקינטים חשמליים בבריטניה מוגבלת ל-20 קמ"ש וכדי לרכוב עליהם צריך רישיון נהיגה קבוע או זמני.
במילים אחרות, בשונה ממשלת ישראל הבריטים לא סתם השליכו את רוכבי הקורקינטים את בין גלגלי המכוניות אלא מאפשרים פרישה מסודרת שלהם, בתוך כדי ניסוי מבוקר, ובמקביל להשקעה ממשלתית ניכרת בתשתיות שנועדו לאפשר את השימוש בכלים האישיים הללו.
חברות הקורקינטים שמות גז
ימי הקורונה והסגר פגעו באופן קשה, שלא לומר אנוש, בכל המפעילות של קורקינטים חשמליים בעולם, והתוכנית הבריטית היא קרן אור חשובה באפילה שלהן. 'בירד', 'ליים', ווי (Voi) וטייר (Tier) מנהלות כרגע מגעים עם הרשויות המקומיות בבריטניה אודות השתתפות בניסויים בערים הבריטיות. כל מי שעוקב אחר התפתחות התחבורה האישית הממונעת בעולם, או סתם מסתובב לתומו ברחובות תל אביב, מבין שגם קורקינטים חשמליים אינם חפים מבעיות ובמקביל ליתרונות הרבים שהם מביאים יש בהם גם לא מעט שימוש פסול ופוגעני שדורש רגולציה ואכיפה. כל הערים שבשטחיהן פועלים קורקינטים – בין אם בבעלות פרטית ובין אם בבעלות חברות ההפעלה, נתקלות בבעיות, וחלקן (כמו פריז ובעקבותיה גם תל-אביב) מנסות להתמודד איתה בין השאר באמצעות הגבלת צי הרכב המרבי של כל מפעילה.
כל המפעילות משפרות במהירות את השרידות הנמוכה של הכלים האלה, ומפתחות פתרונות טעינה יעילים יותר, אבל מתקשות מאד להתמודד עם אתגרי הבטיחות שהם יוצרים. כל עוד שלא נמצאו הסדרים שמבטיחים את שלום הולכי הרגל ומשתמשי הכלים עצמם, גופים כמו "המועצה המייעצת הפרלמנטרית לבטיחות תעבורה" (PACTS) בבריטניה מתנגדים לניסוי הממשלתי. המועצה, שהיא ארגון חוץ ממשלתי התנדבותי (NGO) פרסמה הצהרה לפיה "ברגע שקורקינטים חשמליים של חברות השכרה יופעלו זה יהיה בבחינת "אור ירוק" עבור אנשים לרכישה ושימוש בקורקינטים חשמליים משלהם על כבישים ציבוריים ובמקומות אחרים. רבים מבעלי הקורקינטים החשמליים לא יבינו – או פשוט יבחרו להתעלם – מכל מגבלה שהוגדרה לניסויים. המשטרה תמצא את עצמה במצב בלתי אפשרי ולא תוכל לאכוף את החוק". אנשי העמותה הזאת סבורים גם שקורקינטים חשמליים לא תורמים לבריאות הציבור או מעודדים נהגים לוותר על השימוש במכוניות, אלא בעיקר מהווים סכנה להולכי רגל.
